אז ככה זה מרגיש כשמתבגרים, הא?

עברתי כל כך הרבה במהלך השנה הזאת.

היה לי את המחנה, שעדיין משפיע עליי בכל כך הרבה בחינות.

היה לי את כפר פינס, שאני חושבת שזו אחת הסיבות העיקריות לכך שבאמת באמת התבגרתי. אני באמת חושבת שהייתי צריכה פשוט להתרחק מהכל ולהסתכל על זה בדיסקרטיות, או סתם להפסיק לשבת כל היום בבית מול המחשב כמו ילדת כאפות.

היה לי את החזרה לשבט המדהים שלי, שגם הם, כמוני, התבגרו. ונהיו מדהימים. וכל כך כייף לי איתם.

כולם מתבגרים מסביבי,

ולשם שינוי,

גם אני התבגרתי :=)

עכשיו אני צריכה להוציא אלבום שלישי, או משהו.

בכל מקרה, כל שנה ביומולדת של הבלוג אני מסתכלת בפוסטים קודמים. זה תמיד קורה לי. ושוב ושוב אני מרגישה כמה השתניתי. איך שאני מתלבשת השתנה. סגנון המוזיקה שלי השתנה. היחס שלי כלפי אנשים השתנה, ופאק, טוב שכך. אני שלמה עם עצמי כרגע, למרות שאני יודעת שבשנה הבאה אני אהיה אחרת - וגם אז אני אהיה שלמה עם עצמי.

העיקר שטוב לי כרגע.

הסתכלתי בפוסטים קודמים ושמתי לב.. פעם הייתי כותבת כל הזמן. באמת, כל הזמן, ומי שהכיר אותי אז זוכר. זוכרת, דעס? זוכר, אורי? כל היום הייתי מתקשרת אליכם עם שירים חדשים, שולחת לכם קטעים חדשים. והם היו טובים, אני חושבת. עכשיו הפסקתי לכתוב, אני חושבת שאולי אני עסוקה מדי. אני משתדלת לחזור לזה. אני משתדלת להמשיך להאמין שאני טובה, למרות שכולם מסביבי כותבים, וזה כל כך קשה לנסות לעשות משהו יותר טוב מכולם.

זה נראה כל כך בלתי אפשרי.

אבל אני צריכה לזכור שגם לפני כן הם היו שם, גם לפני כן הם ניסו וגיששו ממש כמוני.

ובעז"ה כולנו נצליח!

אתם עוד תראו את זה.

אזזזזזזז..זהו. ורק תזכרו:

אולי לא הכל טוב... אבל הכל לטובה!

- תיילא 33>