| 1/2010
מסיבת רווקות של הרווק (נ.ב חזרתי בלימוזינה הבייתה)
3 דברים שלא חשבתי שאעשה לפני גיל 18:
- לשאות בתוך סוויתה נשיאותית.
- לגבוה.
- לסוע בלימוזינה.
כמעט את כולם יצא לי לממש אתמול. אז עד כמה שזה נשמע הזוי, כנראה שלסוע בלימוזינה הגשים את עצמו מהר יותר מאשר בעיית הגובה שלי.
אז כשהגענו למלון דן ת"א אתמול בשעה 6, לא באמת חשבתי שהערב יגמר בזה שאני
אחזור הבייתה אבל הוא בהחלט התחיל לא פחות טוב מזה. בהתחלה כשאני ואליאור
הגענו למסיבת רווקות, חיכינו לשאר הבנות שיגיעו ובנתיים המלצרית הביאה לנו
שמפנייה (אוקיי נופר, זה שקר. היא הביאה לאליאור שמפנייה, לי היא נתנה מיץ
תפוזים) (אבל שקט. תעשו כאילו אתם לא יודעים את הפרט הזה, שמפניה זה נשמע
הרבה יותר מגניב). אז שתינו שמפנייה (מיץ תפוזים) (שקט!), ומישהי אחרת
מהנהלת המלון (לא זוכרת בדיוק את התפקיד שלה אבל אני מאמינה שזה לא חשוב
להמשך הפוסט) הביאה לי לפטופ שיהיה לי בהמשך הערב. אז כמובן שהדבר הראשון
שעשיתי בלפטופ זה להתחבר לפייסבוק אבל בחיי שאפילו הפייסבוק לא היה מעניין
לעומת מה שקרה במלון (מסתבר שקיים מצב שבו החיים האימתיים עולים על נפלאות
הפייסבוק האינסופיות. כןכן, אפילו אני הייית בשוק). המלצרית אמרה לכולנו
לעבור לחדר אוכל, הו, אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב. אוכל וזה  .
התמקמנו על שולחן ארוך והמלצרים שוב הביאו לנו שמפנייה (קולה) והסבירו לנו
קצת על המנות, אבל איכשהו תמיד כשמתחילים לאכול במסעדה אני רק מחכה לקינוח
(דוגמאת יום במסעדת טורקיז...). אחרי שסיימנו את הארוחה (עניין של שעה
בערך... אולי קצת יותר) העבירו אותנו לחדר מגניב אפילו יותר (שימו לב:
מסתבר שיש חדר יותק מגניב מחדר שאוכלים בו. אני יודעת, אני יודעת, אוכל זה
דבר אלוהי, אבל כנראה יש דבר אלוהי אפילו יותר!אהאה!). נכנו כל הבנות לחדר
ובחדר היו עמדות של איפור ועמדות של מניקור (יא, עכשיו שמתי לב שאיפור
ומניקור זה חרוז. קול). אז, בגלל שהלק שלי בציפורנים היה נראה פשוט זוועה
(לא יודעת, זה איזה לק שיעל החריכה אותי לשים, וידוע שעם יעל מתרחשות רק
זוועות), פניתי ישר לעמדת המניקור. המניקוריסטית הורידה לי תחילה את הלק
ואחר כך ביקשה ממני לשים יד אחת במים, ואז את השנייה. בזמן שהחלפתי ידיים
היא עשתה משהו לא ברור עם היד שלא הייתה במים. ואז כשהיא אמרה "תקשיבי,
בגלל שזה המניקור הראשון שלך אני לא אוציא לך הרבה עור...", "את עושה
מה??!?!?!", "אה. מוציאה לך את העור בציפורניים" היא אמרה והתרכזה
בציפורניים שלי עם מכשיר מתכת שנראה ממש מאיים כמבינים מה הוא עושה. "אה
בטוחה שזה הכרחי?" שאלתי והיא הסתכלה עליי במבט מגחח שאומר 'כאילו, ברור.
יש על הציפורניים של עור שחייבים להוציא, זה חלק מתהליך המניקור האותנתי.
איך את לא יודעת את זה?!'. אוקיי, עליתם עליי. אין מבט כזה, היא השתמשה
במילים. ראיתי איך לאט לאט נערמות על המכשיר המאיים ממתכת שכבות עור דקות
שלי (גם שקר, את לא ראית את זה בכלל). נו אבל אל תיהיו קטנונים, רק המחשבה
מעוררת צמרמורת. מה לא?! אחרי שהיא סיימה את כל המניקור תהליך הייתי צריכה
לבחור לק. ממש התלבטתי בין ורוד לבורדו ואז נזכרתי במשפט של יעל: נופר, זה
חורף, בחורף שמים לק בצבעים כהיים. צבעים בהירים זה לקיץ. ומי אני שאתווכח
עם מספר אחת באופנה?! אז בחרתי את הלק הבורדו. הלק יצא ממש יפה, אהבתי את
הצבע. באופן מפתיע, ההקשבה לעצתה של יעל הייתה דבר חיובי. לא קורה הרבה.
תעדו בכל דרך אפשרית.
אחרי שסיימנו עם הלק עברתי למאפרת. היא הורידה לי את האיפור הקיים ושאלה
אם יש לי בעיה עם נצנצים, ושהיא הולכת לשים לי איפור ירוק בעיניים וכל
זה.  אמרתי לה שאין בעיה ושתעשה מה שהיא חושבת שמתאים. אז היא התחילה לאפר
אותי, לשים צללית וכאלה, והיה ממש נחמד. עד ש....התסכלתי במראה. אני
פאקינג נראת כמו תוכי! מה היא חשבה לעצמה?! בחיי, זה נראה כאילו התחפשתי
לתוכי. אני לא אמינה. אמרתי לה שזה נראה לא סבבה, והיא הורידה לי (האמת
שאני הורדתי לעצמי, יהיא לא הסכימה להוריד לי כי היא אמרה 'רגע חכי
שנסיים... עדיין לא סיימנו'. ואני כזה 'או-מיי-גאד, זה עוד הולך להמשיך?!'
שתבינו שזה שהיא עדיין לא סיימה לחפש אותי לתוכי היה הטיעון שלה לגרום לי
להשאיר את האיפור) (איך לעזאזל נקלעתי לסוגריים כל כך ארוכות), ושמה לי
איפור חדש ועדין יותר. באיזה שהוא שלב באיפור יעל התקשרה אליי עניתי
ואמרתי "יעל מאפרים אותי ביי!" חה. פחה. עכישו היא מקנא להלהלה. (כל עוד
היא לא יודעת שהתחפשתי לתוכי היא מקנא, זה טוב).
אחרי המאפרת הלכתי לקוראת בקלפיים. אוקיי, זה היה נורא. ממש נורא. אני לא
יודעת, להאמין או לא? היא אמרה לי שעוד 3 חושים אני ורועי כנראה נפרד.
עכשיו, אני אספר לכם סיפור שסיפרו לי פעם. פעם אחת היה איש שהלך לספייר
הוראה ספר על החיים של. הוא התחיל לקרוא את הספר ולאט לאט שם לב שהספר
מתקרב לסוף, והוא הבין שהוא הולך למות. הוא פתחמ בעמוד האחרון של הספר
וראה שמתאריך כך וכך הוא הולך לעלות על טיסה ושהטיסה תתרסק והוא ימות. הוא
אמר לעצמו שהוא לא יעלה על אותה טיסה. כשהגיע התאריך הוא עלה על הטיסה,
אבל כשהטייס הודיע שנוחתים אותו בנאדם הלך לתא הטייס וצעק שאסור לנחות כי
המטוס יתרסק וכולם ימותוף הוא נגע בהגה של הטייס וכתוצאה מכך הטיסה
התרסקה. כלומר, אם הוא לא היה יודע את זה, שום דבר לא היה קורה. מה שאני
אומרת זה, שאם לא הייתי יודעת שעוד 3 חודשים אני וריע אמורים להפרד, יכול
להיותש זה לא היה קורה. אבל עכשיו זה בטוח יקרה. מה לא? אוף. היא ממש
ביאסה לי את כל הערב. והייתה לי הרגשה שאני לא צריכה ללכת אליה. כוסעמק.
מה אתם אומרים?
אז אחר כך עלינו כל הבנות לסוויטה הנשיאותית כדי לראות את הפרק. בחיי שהיה
פרק טוב. מי שלא ראה באמת הפסיד. היה צחיק וכל הפרק אודליה עשתה חיכויים
של המתמודדות. פתחתי שוב את הלפטופ של המלון והתעדכנתי בדברים חדשים
בפייסבוק. קלטתי שהם העלו כמה תמונות מהיום, נחמד ביותר. המלצר הביא לנו
את הקינוחים וישר התלהבתי. מה! עוד אוכל זה טוב! וחוץ מזה שאת הקינוחיים
ממקודם לא אכלנו בגלל שמהרנו לאיפור ולא היה לנו זמן, אז הביאו לנו אותם
עכשיו.
אחרי הפרק אמא שלי התחילה להלחת, כמו שהיא תמיד נלחצת, ושאלה איך אני
חוזרת וכזה. אמרתי לה שאני אחזור במונית והיא אמרה שלא ומה פתאום ושאבא
יצא לאסוף אותי. מישהי מערוץ 10 ישר אמרה שההורים שלי לא יבואו... ממ...
חשוד. אמרתי לאמא שלי שלא יצאו ושיש הסעה הבייתה. ירדנו ללובי ואודי הביא
לי ורוד [סטייל הרווק] [אודי=מישהו מערוץ 10], יא, זה היה ממש מרגש. הביאו
לנו גם שוקולדים ועשינו עוד כמה תמונות. אודי אמר שאנחנו חוזרים הבייתה
בלימוזינה. אמרתי "פחח בטח", כי לא באמת חשבתי שהוא התכוון. אודליה אמרה
לי "וואוה וואה נופר... בגיל 18 את חוזרת הבייתה בלימוזינה... מפה אין לך
כבר לאן להתקדם" והייתי בטוחה שהיא צוחקת כאילו. עד שיצאתי החוצה וגיליתי
ש... לא.
טוב, הלימוזינה הייתה פשוט פצצה והיו עליה סלוגנים של הרווק. נכנסנו
ללימוזינה ו... וואו! מבפנים הדבר הזה עוד יותר יפה! הצלמת נכנסה לעשתה
לנו מלא תמונות. אחר כך נכנסה עוד צלמת ועשתה לנו וידיאו. ואחר כך הצלמת
הראשונה נכנסה שוב לעשות שוב תמונות, ואז היא ביקשה מאחת מאיתנו לעבור לצד
השני כדי שהיא תוכל לצלם גם את הצד השני, אז אני עברתי והצטלמתי עוד
תמונות. ו... עכישו יש מלא תמונות!:)
כשהתחלנו לסוע כולם צפרו לנו וחשבו שבתוך הלימוזינה יושב מינימום גיא
גיור. הגענו לרמת גן וחברות ילדים (אוקיי, זו לא הייתה חבורה זה היה
פאקינג בצפר שלם. והם גם לא היו ילגים הם היו חיות. אז אם לתקן את עצמי זה
בעצם 'ובית ספר של חיות'. נשמע מאוד אמין) (איך שוב נקלעתי למצב של
סוגריים אין סופיים?!) קפצה על הרכב וניסתה להציץ דרך החלונות (למי שלא
יודע בלימוזינה החלונות אטומים ככה שמי שמבחוץ לא רואה מה קורה בפנים, אבל
מבפים אפשר לראות מה קורה בחוץ), אבל לא הלך להם. אז הנהג של הלימוזינה
יצא וצעק אליהם להפסיק. אחרי שפיזרו את שאר הבנות בתל אביב ורמת גם נשארתי
אני, ואני גרהקצת יותר רחוק מתל אביב, באיזה חור שנקא נס ציונה.
שימו לב: לימוזינה נכנסה לנס ציונה! אירוע יוצא דופן! וזה היה בזכותי! רואים. אני מביאה כבוד לעיר. איי:)
בקיצור,
היה אירוע מדהיים פשוט! התחיל בארוחה, המשיך במניקור ואיפור (על הקוראת
בקלפים לא מדברים...), והסתיים בצפייה בפרק בסוויטה נשיאותית וחזרה הבייתה
בלימוזינה!
יכול להיות ערב יותר מושלם מזה?!
לךא נראה לי!
תודות
תודה ענקית לערוץ 10 שהזמינו אותי לאירוע המדהים הזה!
תודה גדולה גדולה למלון דן ת"א על האירוח, השירות, הלפטופ והארוחה!
תודה למאפרות (אפילו שלא תכננתי להתחפש השנה לתוכי). האתר שלהן:
http://www.yarin-shahaf.com/
http://www.daskalides.co.il/
http://www.yarin-shahaf.com/
תודה למניקוריסטיות! האתר שלהן:
http://www.giorashavit.com
http://www.danhotels.co.il
ובכללי- פשוט תודה!
היה מדהים!
בארוחה
איפוררר!
אני ואודליה במניקור
הלק שלי:)
אודליה ואני
הלימוזינה
בתוך הלימוזינה (אני הימנית)
עוד תמונות יעלו בהמשך כאשר יגיעו אליי.
תגובות התקבלו בברכה!
כאלה שמשתתפים בתחרות של הרווק, מזכירה לכם שיש לכם עד יום ראשון להגיש.
המגיב הראשון:
יום טוב,
נופר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Nofar H