חג פסח השנה קיבל משמעות אחרת בעיניי, הרי מדובר בחג החירות והעובדה שסיימתי עם הפסיכומטרי יום לפני ליל הסדר בהחלט מצדיקה את השם של החג בשבילי. אין יותר לימודים, וסימולציות, ותירגולים, וסטופר וקוצר נשימה! זה מאחוריי. עכשיו כל מה שנותר הוא להתפלל שאקבל ציון טוב ולא אצטרך לעשות שוב. בבקשה בבקשה.

לפני שבוע וחצי לאח שלי הייתה בר מצווה והיה באמת מעולה. ההורים שלי ממש ניסו לשכנע אותי במשך כל התקופה האחרונה שאני אשיר לו שיר באירוע. עכשיו תראו, זה נורא הצחיק אותי, כי, למה נראה להם שאני אשיר שיר? בשביל לשיר שיר, צריך, נגיד, לא יודעת, אני סתם זורקת ככה משהו אקראי... לדעת לשיר[?!]. ומכיוון שברור לכל שלא ניחנתי בתכונה הנעלה הזו, מאיזו סיבה הם הגיעו לתובנה שאני מתעתדת לזמר מול כל קהל האורחים? אחרי דיונים סוערים ביני לבין אבא שלי הגענו למשא ומתן. זה היה קשה אבל בסופו של דבר זה הצליח. 

"אבא נו... אתה לא באמת חושב שאני הולכת לשיר"

"כן את כן נופר. זה הבר מצווה של אחיך את צריכה לקחת חלק!"

"לא אני לא!" (לא הייתה לי סיבה משכנעת...)

"טוב, אני ואמא גם חשבנו שאולי נשיר לך אנחנו שיר"

"בשבילי?! מה קשור שיר בשבילי זה הבר מצווה שלו!" למה תמיד אני נדפקת?!! *מרימה את המבט מעלה לשמיים ותוהה לעצמי מדוע אני צמה ביום כיפור*

"נכון, אבל בכל זאת חשבנו לשיר גם לך משהו לכבוד השחרור מהצבא והכל. וזה לא נתון לויכוח" אבל...

"אבל..." ואז הגיע הרעיון למוחי! אין אני גאון, יש לי את זה! "אוקיי אוקיי! אתם שרים לי שיר, בתנאי אחד..." *מבט זומם על פניי*

"נו?"

"אני פטורה מלשיר! וזה לא נתון לויכוח!" הו איז דה בוס נאו?!

אולי במחשבה שנייה זה לא היה הצעד החכם ביותר. פטרתי את עצמי מלשיר בבר מצווה, אבל לא הסקתי שזה שהם ישירו לי שיר יהיה כל כך... מביך! תכננתי שהם ישירו ואני פשוט אשב בשולחן עם חברות שלי ואנופף להם לשלום, או אוכל, או כל דבר שלא מצריך ממני לקחת חלק בסיטואציה. ואז כשהגיע הרגע והם עלו לבמה, ברחתי לאט לאט מחוץ לאולם, על קצות האצבעות בשקט בשקט... ואז התקליטן קרא לי והזרקורים היו עליי. אבל למה אתה חמור?! הוא הכריח אותי לעמוד איתם על הבמה, ויותר גרוע מזה, כן יש יותר גרוע אז לכאלה שממש רגישים לדברים נוראים מוזמנים לצאת עכשיו, - הם שרו שיר של מירי מסיקה!!! ואני כל כך, אבל כל כך, לא אוהבת את השירים של מירי מסיקה.

הרגע הזה לא עבר מהר כמו שזה נשמע, אולי זה רק שיר של 4 וחצי דקות, אבל זה היה נראה יותר מידי ארוך. השבעתי את החברות שלי שלא מדברים על זה יותר לעולם. ואיכשהו כל הדודים ממש התלהבו מזה

העקבים בערך הרגו אותי איפשהו אחרי חצי שעה מתחילת הבר מצווה. מה שאומר שבמהלך ה4 שעות הנותרות הייתי כמעט מתה. לא יכלתי להוריד אותם כי הייתי עם שמלת מקסי שמגיעה עד הרצפה, ואם הייתי מורידה את העקבים, 13 ס"מ מהשמלה היו נגררים אחרי (15). אה, וגם, לא יודעת, הייתי נראית נמוכה.

הצלחתי להתגבר על מכשול העקבים כשרגע השיא של האירוע הגיע. זה בהחלט היה כשהבר ממתקים נפתח ואין דבר שאני אוהבת יותר משוקולד וממתקים וגומי! הייתה עוגת מרשמלו ענקית ושני מפלי שוקולד ומלא גומי וכוסות עם שוקולד ו... וואו. אושר גדול. העיניים שלי ממש נצצו מאושר שבכלל לא זכרתי שאני על עקבים. את הקינוחים בכלל לא טעמתי, וממש רציתי כי היה סופלה וגלידה ממש טעימים ('אישה שקרנית איך היא יודעת שזה היה טעים היא הרגע רשמה שהיא לא טעמה!' הייתי בטעימות)

האירוע נגמר די מאוחר ויום אחרי קמתי בצהריים בשעה 3 ורבע. הופתעתי מעצמי שאני יכולה לישון כמות כזו של שעות, אבל הייתי חייבת להשלים שעות שינה במיוחד בגלל שקמתי כל השבוע מוקדם לקרוס פסיכומטרי.

יש המון תמונות מהאירוע אז בחרתי רק חלק להעלות, ולא יכלתי לוותר על תמונה של הדבר המדהים הזה. 

והנה עם המפל שוקולד. וואו זה היה טעים ממש. והיה גם מפל שוקולד לבן בצד השני של השולחן, אבל אין על שוקולד חלב.

ועכשיו נעבור לתמונות של משהו מדהים לא פחות... סתם  זו רק אני





רציתי שהוא יבוא לרקוד איתי מה הוא נבהל?

פעם ראשונה שאני לובשת שמלת מקסי. ברכות

החברות ואני 

חיפשתי משהו  היה צלם מגנטים אז חיפשתיאת המגנטים שלי


אח שלי ואני 

ואחרונה

אני חושבת שמגיעה לי איזו מילה טובה על זה שכל הערב שרדתי עם העקבים בלי להפגש עם הרצפה, ואפילו לא כמעט מעדתי! אני לא מהבנות שהולכות על עקבים אפילו הם נולדו איתם, ולעיתים רחוקות שכשאני יוצאת אני לא על שטוח, אז זה היה אתגר רציני ללכת על עקבים כאלה ולהראות שהכל טוב.

חג פסח שמח לכולם!

עד הפעם הבאה (הלכתי לאכול מצה עם השחר...),

נופר