חיפוש אחר עבודה מתאימה מתחיל לייאש אפילו אותי. טוב נו, בלי ה'אפילו', אני בין האנשים הכי חסרי סבלנות שיש אז ייאוש מגיע אליי די מהר. איכשהו בכל ערב במהלך החג, מצאתי את עצמי באמצע הלילה אחרי שאני חוזרת מפאב עם חברות, מול המחשב מקליקה בגוגל 'משרות לחיילים משוחררים'. יש כל כך הרבה מודעות דרושים שקשה לעבור על הכל. עברתי ברפרפוף על חלק, לראות מיקום ומה העבודה והשכר ואם היא מתאימה לי.

אבל מה שבאמת גרם לי לתהות זה איך האבטלה בארץ כל כך גבוהה עם כמות המעסיקים שמחפשים עובד? עבודות שבכלל לא מצריכות ניסיון מוקדם. ולא, זה לא משרות פח כמו ניקיון. או, נגיד, לא יודעת, למכור את גופך למען לחם. או כסף. עבודות טובות, במשרדים ובתנאים טובים. עבודות של שירות לקוחות, לא דברים קשים. בוא נגיד שאם מישהו באמת צריך עבודה ולא 'לגבות דמי אבטלה על עצלנות', הוא יכול להשיג תוך שבוע. אבל לא, בוא נלך למשרד האבטלה ונבכה להם שאנחנו לא מוצאים עבודה. נבכה ונבכה, במקום לקום להתחיל לעבוד. לא מדברת על כאלה שלא יכולים פיזית לעבוד סבבה? 

אחרי שעברתי מספיק פעמים על כמה רשימות משרות פנויות שמיועדות לחיילים משוחררים, מצאתי משהו שאני חושבת שיכול להיות אחלה עבודה. נו, סבירה כזו. עם שכר מתאים ותנאים בסדר. ומרחק סביר. אז התקשרתי והיום הלכתי לראיון עבודה שם. אז אתם חושבים שזה כזה פשוט כמו שזה נשמע. 'מה כבר יכול להיות...' אתם חושבים לעצמכם, 'היא בסך הכל הלכה לראיון עבודה שנערך במרחק חצי שעה מהבית שלה' (פחות). לא!!! אז אולי המרחק קצר אבל וואו, זה היה קשה.

היום שלי בכלל התחיל הרבה לפני שהראיון נקבע. קמתי ב9 ועשרים (9 ו18 אם נדייק, בגלל שלמישהי ממדור חיילים משוחררים היה דחף עז להתקשר אליי בידיעה שאני חיילת משוחררת ובטח, לא יודעת, ישנה!), התארגנתי כמעט הכי מהר שאני יכולה ויצאתי לשחרור של חברה שלי בקרייה. כן זה באסה לראות בסיס. כן זה כיף לראות רסרים בלי שיהיה לי איכפת. כן זה כיף לראות מ"צ בלי שיהיה לי איכפת. אה גם כשהייתי חיילת לא היה לי איכפת. אחרי הפריסה חשבתי לעצמי שיש לי מלא זמן אז אני וחברות הלכנו להסתובב בעזריאלי. גם בטימטומי, כמובן, חשבתי שיש לי כסף אז קניתי חולצה שהיית יפה. ועוד אחת. ועוד אחת שממש הייתי חייבת... 3 חולצות קניתי! 3! כי בטח יש לי כסף! מה לעזאזל חשבתי? אחרי המשבר הכלכלי הזה, חזרנו לעיר, הבנות הלכו לארכול בקאקו אבל לא הייתה לי שנייה אפילו לשבת איתן כי הייתי חייבת לטוס לקוסמטיקאית. איחרתי אליה בחצי שעה (ושוב, איך ולמה חשבתי שיש לי זמן לקניות בעזריאלי?!) אבל היא הייתה פנויה אז היא קיבלה אותי. סיימתי אצלה והצטרפתי לבנות והן בידיוק סיימו לאכול. הלכתי לחברה כדי שהיא תביא לי את העליונית שלה שאני אוכל ללכת איתו לראיון. הם רוצים מישהי ייצוגית. אני הכל חוץ מייצוגית. אני מתלבשת זרוק כזה, ואני רחוקה להתלבש במכנסיים צמודים כאלה עם עקבים ובלייזר. אז לקחתי ממנה עליונית כדי שיחשבו שאני ייצוגית. הלכתי הבייתה הגעתי ברבע ל5. יש לי שעה ורבע להגיע לראיון (עצלנים! תחשבו רגע! טוב בקיצור הוא ב6 בערב). התארגנתי בטיל, שמתי ג'ינס וחולצה בורדו, עם עקבים והבלייזר שהחברה נתנה לי. הסתכלתי במראה וזה כל כך לא אני. אין מצב שאני עושה את זה. הורדתי את הבלייזר ושמתי עליונית פשוטה משלי. כבר יותר טוב. נקווה שזה מספיק יצוגי.

יצאתי מהבית לכיוון הראיון בשעה 5 ורבע, זה מספיק זמן ואני אמורה להיות שם כבר ברבע ל6 גג. אבל תמיד עדיף להקדים מלאחר! חשבתי שאני יכולה ללכת ברגל מהבית שלי עד התחנה המרכזית. עם עקבים. אז חשבתי לא נכון. (בשלב הזה של הקריאה אתם כבר אמורים להבין שכשאני חושבת זה מניב תוצאות לא משהו). הלכתי מהר והרגליים שלי ממש כאבו. אבל זה היה נסבל. עליתי על האוטובוס וירדתי בתחנה ב17:36. פשש נופר ממש הקדמת! איזו תותחית! כן כן זה גם מה שאני חשבתי. אבל הופה, פה הקאטץ'. למה שיקרה לי משהו טוב? הרי זה לא הגיוני. אז מסתבר שעושים עבודת כבישים בידיוק בכביש שמפריד ביני לבין מקום העבודה. אין לי איך לחצות לשם. כי אני על פאקינג גשר שלא היה פה לפני יומיים וכדי להגיע למקום עבודה אני צריכה לעשות באנג'י למטה!! וואט דה פאק?! ירדתי למטה דרך ירידה מטומטת כזו שעשו שם, שזה כבר שלב טוב. ומילא זו היה רק מדרגות או משהו, אבל לא, הם עשו עיקוף שלם של ירידה כדי להגיע למטה. עכשיו אני באותו מישור של המקום עבודה. אבל אני עדיין צריכה לחצות את הכביש. אני לא יכולה לעשות את זה. למה? כי יש פה מחסום! למה יש מחסום? לא יודעת! חזרתי את כל הירידה המטומטמת שירדתי, ועכשיו היא עליה אז זה קשה פי שתיים. והרגליים שלי פה מתו סופית. ועכשיו אני שוב על הגשר באותה נקודה. נו, עכשיו מה? התחלתי ללכת על הגשר פשוט אחרי כל שאר האנשים ואיכשהו הגעתי למטה. הו, פה אין מחסום. אבל גם אין לי איך לחצות ולהגיע לממול. אתם בטח חושבים איזה בכיינית שתחצה בלי מעבר חציה. ברצינות?! בכביש דו סיטרי עם 3 נתיבים לכל כיוון וגדר הפרדה באמצע? אני רוצה להגיע לראיון בחיים. ובזמן. לא החלטתי איזה מהשניים חשוב יותר. אוקיי, הגעתי למעבר חציה, שבאמת לא היה קרוב אליי בכלל. חציתי יופי. עכשיו כל מה שנשאר זה לחזור אחורה כי ממש התרחתי מהמקום עבודה בגלל שלא היה לי מעבר חציה שם. אבל גם פה יש מחסום ואני לא יכולה לעבור ולחזור אחורה! פה כבר הייתי ממש עצבנית. הייתי צריכה לעשות עיקוף שלם כדי להגיע לשם בסופו של דבר. הגעתי לראיון ב18:02. כן, לקח לי חצי שעה לעבור כביש. לפני שבוע זה היה רק לחצות את הכביש, שזה נגיד, דקה. אבל לא, נופר מגיע לראיון עבודה בוא נדפוק אותה, בו נבנה מפלס אחר לגמרי ונחסום כל דרך אפשרית. אה, כי זה הגיוני.

חייכתי ונראתי כאילו הכל בסדר. בטח, אחלה. כיף כיופק של יום. אחרי הראיון חזרתי הביתה מותשת. ממש. העקבים נוראיות ואני לא מבינה איך בנות מסוגלות ללכת עם זה. נכנסתי לבניין שלי ואמרתי שאני חייבת לעלות במעלית. לא מסוגלת לעזות צעד אחד יותר עם העקבים האלה. המעלית הייתה בקומה 6. מתוך 6 קומות שיש בביניין שלי. אתם מבינים כמה חוסר מזל? לא, באמת. מישהו יושב שם והחליט לדפוק לי את היום עד הסוף. ולצחוק עליי כל כך. בתחילת הפוסט כבר כתבתי שאני חסרת סבלנות אז מיותר לציין שלא חיכיתי שהמעלית תגיע ואפילו לא טרחתי להזמין אותה. עליתי במדרגות וסבלתי מכל שנייה נוספת על הנעלים שמעניקות לי אומנם 8 ס"מ לגובה, אבל בתמורה מחזירות לי בהרבה סבל.

אני עדיין לא יודעת אם התקבלתי או לא. אני חושבת שהיה ראיון סבבה. חברה שלי שעובדת שם אמרה לי שהאחראית משמרת ביקשה ממנה אחרי הראיון את המספר טלפון שלי והיא אמרה שלדעתה התקבלתי. אני עדיין לא יודעת ומחכה לתשובה מהם.

עד אז מה שבטוח... אני לא הולכת לנעול עקבים לתקופה הקרובה.

נ.ב1

אני וחברה מתכננות לטוס! זה מרגש אותי. באמת. יש מעט מאוד דברים שמצליחים לרגש אותי. וזה כן. יש לנו כבר יעד שהוא כמעט סגור. מחר היא באה לכאן ואנחנו נבדוק כרטיסי טיסה והכל.

בכל מקרה, אם יש לכם רעיונות מגניבים לבילויים בחול ויעדיים יפים שאתם ביליתם בהם ונופים שאתם ראיתם- אני אשמח לשמוע סיפורים וחוויות! אולי אחד מכם אפילו יקלע לרעיון שלנו ואז זה יהיה מגניב לגמרי.

נ.ב2

בעקבות הסעיף למעלה- אני מחפשת בגד ים חדש ומגניב. וגם בכלל, עכשיו קיץ. אז, אני צריכה בגד ים חדש. אם מישהי ראתה דגמים יפים של בגדי ים סטרפלס (אני אוהבת בעיקר את דגמים מהסוג הזה) אני אשמח לשמוע המלצות איפה יש.

נ.ב3

אם את נמוכה. ואת רוצה להרגיש גבוהה מידי פעם. פשוט אל. בבקשה אל תעשי את זה לעצמך. תתמודדי עם העובדה שאת... יותר קרובה לדשא מאנשים אחרים. אמ... ביחסים קרובים עם הרצפה. או... בעלת כושר הרמת חפצים שנפלו טוב יותר. בקיצור, הבנת.

עד הפעם הבאה (או עד שאוכל לחזור ללכת ויספיקו לכאוב לי הרגליים + עד שאתחיל לעבוד...),

נופר