אני לא חושבת שעבר עליי בעבודה יום קשה יותר מאשר יום ראשון. אני אולי רק חודש וחצי בעבודה הזו אבל אני חושבת שבתואר 'היום המתיש ביותר שעבר על נופר מאז שהתחילה לעבוד בלאונרדו'  (ויש תואר כזה) יזכה בהחלט היום הזה גם אם אמשיך לעבוד במלון עוד שנה.

הגעתי ב9 בבוקר לעבודה כדי לעבור הרצאה על רשת מלונות פאתל (מעניין בטירוף) (לא) ועל איך צריך להעניק שירות ללקוחות. לקחתי את האוטו אז כהסתיימה ההרצאה חזרתי הביתה די מהר. חשבתי לעצמי 'איזה כיף לי אני יכולה לנוח עד שמתחילה המשמרת שלי' אבל כמובן שזו אני, אז למה, למה שעד שאני מגיעה הביתה ושמה את הראש על הכרית זה אשכרה יקרה ושום דבר לא יפריע לי? ברור שמשהו יקרה, הרי זה ברור. כשלא קורה משהו, פה זה צריך להיות חשוד כבר. איך שנכנסנתי למיטה עם חיוך גדול ועצמתי עיניים צלצל הטלפון. הסתכלתי למעלה ומלמלתי לעצמי שאין צפוי מזה.זו הייתה האחראית משמרת שהתקשרה והודיעה לי ש"מנכ"ל המלון דיבר עם המנהל שלך והוא הודיע לי שאני אגיד לך שהנעליים שלך לא תיקניות ואת צריכה אחרות". אתם מבינים מה הייתה שיחת היום בין המנהלים? לא, ברצינות? אתם צוחקים עליי? על הנעליים שלי? ומה לעזאזאל לא תיקני בנעלים שלי?! חוץ מהעובדה שצריך נעליים שחורות סגורות ושלי הן שחור עם לבן ונעלי סירה... חוץ מזה הן אחלה למה להיות קטנונייים.

והנה הלכה לי המנוחה. היה די ברור שלא אספיק לקנות נעלים מעכשיו לעכשיו כי עוד שעתיים אני צריכה כבר להיות במלון שוב ולהתחיל משמרת. עשיתי סבב חברות והבאתי הביתה 3 זוגות נעלים שחורות תיקניות לגמרי. נראה שמישהו אומר לי משהו על הנעליים עכשיו.

הגעתי לעבודה ב3 בצהריים והייתה משמרת עמוסה מאוד. עכשיו, אפשר להגיד שלא נורא ובקטנה כי זה מתחלק בין שאר העובדים ואנחנו עוזרים אחד לשני ומתמודדים עם העומס ביחד. אז לא, אי אםשר להגיד את זה. אני בטרקלין. לבד. כל שאר העובדים נמצאים במסעדה. רק בשביל שתבינו את יחס כוח האדם שמתחלק בין המסעדה לבין הטרקלין (איפה שאני נמצאת): במסעדה יש 3 מלצריות + אחמ"שית + 2 טבחים + שוטף כלים. בטרקלין: יש נופר. שעושה את כל זה. היה גם רום סרוויס לאיזה חדר שבכלל לא הביא לי טיפ, וגם היו הזמנות של אלכוהול והרבה כלים לעשות ואם כל זה לא מספיק גם הייתי צריכה לסדר את כל השולחנות לארוחת בוקר כי למה שארוחת בוקר תיהיה במסעדה? כמו, נגיד, לא יודעת, כל מלון הגיוני? לא... בוא נעשה אותה בטרקלין.

אני אמורה לעשות סגירה ולסיים משמרת ב11. באותו יום יצאתי מהמלון ב12 וחצי בלילה. חזרתי הביתה ונרדמתי די מהר כשבבוקר (וממש בבוקר) האחראית משמרת שלחה לי רשימה שלמה של דברים שלא היו בסדר בסגירה שעשיתי. 'למה לא עשית את א ב ג ד ה' דמיינו את זה עד ת' ואפילו יותר. ולא יודעת, אולי כי אני... אחת? אם הייתי עושה את כל הדברים האלה הייתי נשארת עד 2 בלילה לפחות. חוץ מזה שאני לא מבינה למה המסעדה עושים סגירה עם 3 מלצרים ואחמ"שית כשאני עושה סגירה לבד. בדרך כלל זה לא מפריע לי בכלל, כשאין עומס אני עושה סגירה ב11 ועשרה ואני כבר לא במלון. אבל ביום כזה מטורף היה בכיף אפשר להעלות אליי מישהו המסעדה שיעזור לי. 'אוייש נופר את כזאת בכיינית'. אוי שתקו אתם בכיינית.

טוב די בוא נעבור לנושא כיפי יותר... ערב שבועות! איזה כיף היה לי בערב שבועות! אה לא, כי גם בערב שבועות עבדתי. איך נחמד? אבל האמת שבערב שבועות היה ממש רגוע ובקושי הייתה לי עבודה. יצאתי מהמלון ב11 ועשרים ואחד העובדים הסיע אותי הביתה. אוי די עם המבט של 'אחד העובדים הא...'. אז ממש לא. כי א' לא וב' בדרך הביתה הוא אמר לי שאחותו הקטנה בת 29. הקטנה. אז תחשבו לבד בן כמה הוא (ותגלו לי כי אין לי מושג. בהתחלה הייתי בטוחה שהוא בן 26. עד שהוא אמר את כל הקטע עם אחותו הקטנה). הוא סיפר לי שאחד העובדים במלון אמר לו שיש לו קראש עליי. בהתחלה הוא לא רצה לספר לי מי אבל בעזרת החיוך הכובש שלי *דמיינו אותי עם חיוך כובש ותראו שזה פועל גם עליכם* *על כולם*, הוא סיפר לי מי זה. "הוא?! ברצינות? אבל דיברנו בקושי 5 משפטים". "את קיימת, זה עושה לו את זה". וואו, עמוק כל כך. חזרתי הביתה והתארגנתי די מהר ואז יצאתי עם חברה וידידים לפאב. היה אחלה ואפילו קיבלתי פרחים (ראו תמונה) (לא עכשיו! תמשיכו לקרוא ואז)

אתמול והיום הייתה לי מנוחה מהעבודה, השלמתי שעות שינה ונפגשתי עם חברות. אבל מחר ובשבת אני עובדת ככה שכבר לא יהיה לי זמן לנוח. אבל דווקא אני בעד לעבוד בשישי בערב ושבת בבוקר, זה אחלה משמרות והשכר הוא 36.4 לשעה אז זה אחלה. צריכה כסף!

כבר די הרבה זמן אני תקועה על מה ללמוד באוניברסיטה ולאיזה מסלול לימודים להירשם ואיפה. הייתי נעולה על פסיכולוגיה בבן גוריון. אבל אז קראתי באינטרנט שכתוב במפורש שהתואר הראשון בפכיסולוגיה הוא רק מבוא לקראת התואר השני. אז אוקיי, כבר הכנתי את עצמי שאני אעשה תואר שני. אחלה. אבל לתואר השני מתקבל מיעוט קטן. ופה הבעיה. הזיכוי שאני אתקבל הוא נמוך מאוד. ככה שאם אני אעשה תואר ראשון ולא אמשיך לשני די לא עשיתי בזה כלום. אבא שלי יעץ לי לעזוב את התחום של פסיכלוגיה ולחפש משהו בתחום ההנדסה. אני מבררת על מסלולים שאולי יוכלו לעניין אותי בכיוון הזה. בנתיים ביררתי על ביו-רופאה. אני צריכה לברר קצת יורת על המסלול, מה לומדים ובמה מתעסקים בזה אחרי שמסיימים את התואר.

הוזמנתי מחר להשקה של העונה החדשה של פיג'מות. מצד אחד אני חולה על הפיג'מות וברצינות, לדעתי זו סדרה גאונית ואני לא חושבת שיש סידרה ישראלית כלשהי שמצליחה להצחיק אותי יותר ממנה. וגם אני מאוהבת באילן רוזנפלד מאז שאני בת 15. שזה הסיבות למה כן ללכת להשקה. מצד שני אני כבר הולכת להשקות מאז שאני בת 15 ואין לי כוח לזה יותר. כל מי שלא הולך להשקות יגיד 'מה ברור שתכלי זה כיף מה אכפת לך'. כן זה כיף, זה אחלה, אבל אני כבר לא בטוחה שיש לי כוח לזה.

*ועוד סיבה למה כן ללכת- אני אוכל לגסגס עם ימית סול על התואר הראשון בפסיכולוגיה, ומה עושים עם לא מתקבלים לשני. 'תהיי מטר 80 ותקווי שיצליח לך בדוגמנות ומשחק...'

מה אתם אומרים?

קצת תמונות מהשבוע האחרון...

יצירתיות בשיאה. אל תחשבו שסתם פלאשנו לטריטוריה של הפאב והחלטנו לקשט להם את הלוח... חברה שלנו עובדת שם וכבר אין לה כוח לראות גירים, או לוח, או את הפאב בכללי. אנחנו נחמדות וכאלה דברים אז עשינו לה את העבודה. חלק ממנה. את החלק הכיפי שלה

קיבלתי פרחים לבנים לכבוד שבועות!

אחת מאתמול 

הרשימת קניות שלי לא נגמרת אף פעם. איך זה קורה? שאני קונה הרבה ואיכשהו פתאום יש לי עוד הרבה לקנות? אמרתי שאני אסחוב איתי את אמא ואשכנע אותה כמה אני צריכה ג'ינס קצר לקיץ. וגם בגד ים. ו3 טייצים. ומסקרה. ומייק אפ חדש. ועוד שטויות מהסופר פארם. אין לי כסך לזה אני חייבת לשכנע אותה לממן לי את הקניות האלה. החיוך הכובש שלי כבר לא עובד עליה.

 אני חולה על הנס ויש לי משם הרבה מכנסים קצרים וגופיות אבל עם כל הכבוד לבגדים האיכותיים שלהם, מאה ומשהו שקל לטייץ אחד זה יותר מידי. אם מישהי מכירה חנות עם טייצים טובים (ההגדרה שלי לטובים זה כל עוד הם לא נקרעים ממני כשאני לובשת אותם) ובמחיר זול (בוא נגיד ש50 זה בערך זול וגם לא בידיוק), אני ממש אשמח לשמוע את ההמלצות שלכן.

סוף שבוע נעים וכיפי לכולם! תצאו לבלות גם בשבילי וביום שבת תלכו לים. ואני אלך לעבודה

עד לפעם הבאה (או עד שיהיו לי ימים טובים יותר בעבודה...),

נופר