אפשר להגיד שרבע כבר עברתי. רגע. לא. שמינית. כי 4 שנים, וכבר חצי שנה עברה, אז שמינית כן (אני ממש טובה בחישובים) (לא באמת). זה בעצם לא מעודד כל כך שעברה רק שמינית. אבל הי לפחות זה משהו, לא?

אז עברתי את הקורסים של הסמסטר הראשון, והאמת, שממש רחוק מאיך שצפיתי שאני אעבור אותם. לא במובן רע, אלה קורסים שחשבתי שיהיה לי ציון טוב היה לי ציון לא טוב, וקרוסים שחשבתי שיהיה לי חרא ציון דווקא הפתיעו.

קורס אחד שבמהלך הסמסטר הייתי תותחית בו, שפיצית עולם, מכינה (באמת מכינה!) את כל התרגילי בית להגשה לבד (ובאמת לבד!), ואפילו במבחן אמצע סמסטר היה לי 91 (אני רוצה אתכם ממלמלים כרגע כמה מילים על כך שאני ממש חכמה) (סתם זה היה מבחן די קל אבל אני לא אמורה לגלות לכם את זה, כי אז תפסיקו לחשוב שאני כנראה חכמה). ואז היה את המבחן הסופי. מאיפה ואיך הביאו את השאלות הלא פרופרציונלית בשום קנה מידה לתרגילים שעשינו עד עכשיו?! יושבת במבחן ושוברת את הראש. סיימתי את הקורס עם 60. הקורס שהכי חשבתי שאני הולכת לסיים עם ציון גבוה, בסוף הקורס עם הציון הכי נמוך שלי.

ומצד שני, חדוא, שאיכשהו הדבר הראשון ששמעתי כשהגעתי לאוניברסיטה היה מכמה סטודנטים שנה שניה 'אל תעשי את הטעות שאנחנו עשינו. תשמעי את לא רוצה להשאר עוד שנה בתואר. תכשלי בכל הקורסים, אבל את חדוא תעברי'. ואז נלחצתי מחדוא, כי העיניין הוא שהקורסים של סמסטר ב תלוים בחדוא1, ואם לא עברת את זה בסמסטר הראשון את לא יכולה לעשות את הקורסים שתלוים בחדוא1 בסמסטר ב. כמה שניסיתי להשקיע בחדוא (לא באמת ניסיתי) איכשהו באמת לא הצלחתי להשאר בקצב של הקורס הזה. כשיש בוחן כל שבוע בקורס אחר, ושני קורסים עם תרגילים שחובה להגיש כל שבוע, אז חדוא מתפספס. איפשהו באמצע סמסטר היה מבחן אמצע בחדוא (כן יש לאוניברסיטה קטע מוזר כזה שלא ידעתי עליו, שבנוסף לזה שיש מבחנים בתקופת מבחנים בסוף כל סמסטר, יש מבחנים גם באמצע של כל סמסטר. שזה לא הכי נחמד). טוב אז היה מבחן אמצע ויאי, קיבלתי 80. הייתי מאושרת! שותפתיי לדירה: "וואי נופר אם תקבלי 80 גם במבחן הסופי?", "אתן רציניות?! אם אני מקבלת 80 אני עושה מסיבות שבועיים! או עושה לכן מופע חשפנות! רק תבחרו!".

וכבר לא היה אכפת לי, רק התפללתי לקבל 56 במבחן הסופי ולעבור את הקורס כדי שאוכל להתקדם לסמסטר ב. ואז בתקופת מבחנים לקחתי את עצמי בידיים ואמרתי לעצמי 'זהו נופר! הגיע הרגע לצאת מהמטבח ולשבת לחשב אינטגרלים!'. טוב לא באמת אמרתי את זה, פשוט הבאתי את האינטגרלים למטבח וחישבתי משם, כי אתם מבינים, אני ממש אוהבת לאכול אז כשנגמר האוכל אני פשוט אהיה קרובה לקחת עוד אוכל. למדתי מלא מלא, בערך שבוע שלם, שבמונחי זמן של כל יום כל היום (חוץ מיום שופינג אחד...) זה יחסית הרבה. והמבחן היה קשה. וארוך. ומתיש. ואז פרסמו ציונים....

88 במבחן הסופי בחדוא!!!!!!

אני פאקינג גאון!!!! אני יכולה להחליף את המרצה!! רגע! אתם חושבים שהאוניברסיטה צריכים עוד מרצים לקורס?? זה יכול להיות אחלה כסף!!!

אז כיף לי ואני ממש מרגישה חכמה. "88?!?! מאיפה הבאת את זה יא חנונית?!?! ואנחנו זוכרות לך את הסכם המופע חשפנות *סמיילי קורץ ומיני כלשהו*". "קיוויתי שתבחרו במסיבות שבועיים...". (אני לא חנונית! אני אחת הקוליות)

ועכשיו התחיל סמסטר ב! שזה טוב כי זה אומר שהתקדמתי! אבל מצד שני, התחיל סמסטר ב ):

אז הסמסטר יש קורסים חדשים: יש לינארית (שמעתי על זה דברים נוראיים ברמת שואה ומעלה), פיזיקה1 (אבל זה רק מכניקה אז זה בסדר... לא?), חדוא2 (זה לא יסתיים לעולם), מחשבים (מה קשור מטלב?) ומאזני חומר (למה תמיד הקורסים של המחלקה הם הקורסים הבאמת הכי קשים?). אבל אני אצליח! נכון..?

"תשמעי נופר אני חושבת שהסמסטר הזה אנחנו צריכות להפיק לקחים מהסמטר הקודם"
"באיזה מובן?"

"במובן שגם לא למדנו מספיק טוב כל הסמסטר, גם לא יצאנו בכלל, וגם טחנו לימודים בתקופת מבחנים"

"צודקת אנחנו הסמסטר הזה צריכות להשקיע יותר!"

"מה? השתגעת?! התכוונתי שהסמסטר אנחנו מתחילות לבלות!"  

מה פתאום לבלות! צריך ללמוד! חשוב! אבל... טוב אולי בעצם נלך רק למסיבת פתיחת סמסטר מחר. אה אה ולמסיבת פורים כי זה פורים, זה חג, זה חשוב צריך לחגוג! יהודים! חשוב. אה ויום אחרי זה יש מסיבת בריכה. אה אז נלך. אה ויום הסטודנט זה גם חשוב ללכת כי יש הופעות וכי זה יום הסטודנט ואני סטודנטית! אה ויש גם מסיבת בריכה במאי? אה ופג'ויה גם. אז איפה החלק שאני אמורה ללמוד והצליח בסמסטר הזה??? אני לעולם לא אעבור אותו. אני בטח אכתוב כאן עוד 10 שנים בידיוק איך אני עדיין באותו סמסטר.

אתמול הלכתי לזומבה עם השותפות, כי פנגויה חודש הבא, ומסתבר שזה ממש קשה. אני לא בטוחה אם יותר כואב לי כרגע כשאני קמה מהכסא או כשאני מתיישבת עליו חזרה, אבל מה שבטוח זה שלא מרגיש לי כל כך כיף לזוז ממצב ישיבה. אני ירדתי היום במדרגות באוניברסיטה וקללתי את הרגע שהמהנדס ביניין לא המציא בו מעלית. בשביל מה משלמים לך כסף?! אז כל השרירים שלי ברגליים תפוסים ובכלל אני חושבת שאני כנראה יותר טובה בלחשב גבולות מאשר לעשות סקווטים. היום אנחנו הולכות לשיעור קיקבוקס. אני לא יודעת מה זה ואני אפילו לא בטוחה שכתבתי את זה נכון, אבל השותפה שלי הבטיחה שזה טוב לפנג'ויה. והבטחות כאלה אני אוהבת! אז הולכים.

אני עייפה ולא בטוחה עד כמה יש לי כוח להכין שיעורי בית בלינארית ומטלב. יכול להיות שיש גם בחדוא? בטח כן. אוף.

טוב הלכתי להכין. סתם, הלכתי לקחת עוגיות מהמטבח...

עד הפעם הבאה,

נופר