את מגיעה לדירה אחרי ספינינג. פותחת את הפלאפון. כמה הודעות בוואסטפ מחברות, קבוצות, ומאמא. אה וכמובן גם מהבחור ההוא שכבר תקופה מוכיח לך שאין יאוש בעולם. את נכנסת לפייסבוק. שלושה התראות; הזמנה לאיזו מסיבה, הזמנה לאיזה משחק (כי יש אנשים שעדיין משחקים בפייסבוק?) ולייקים על התמונה מהבריכה שתוייגת בה בצהריים. כמה בקשות חברות חדשות (כי כבר אמרתי, תמונה עם בגד ים בצהריים), ועוד איזה שתיים-שלוש הודעות בצ׳אט (אותו משפט מהסוגריים הקודמים). אף אחת מההודעות היא לא מהבחור ההוא שמעסיק לך את הראש עכשיו, וגם בלייקים הוא לא נמצא. את סוגרת את הפלאפון ונכנסת להתקלח. יוצאת, אוכלת משהו וחוזרת שוב להודעות בפייסבוק. את רואה שאחת מהן היא מהבחור ההוא שיש לך בפייסבוק כבר איזה שנתיים. מעולם לא בידיוק דיברתם, רק נפגשים פה ושם במסיבה או פאב, מחליפים חיוך או משפט וממשיכים. את יודעת שהוא לא בידיוק מעניין אותך כרגע, וכל מה שהיית רוצה זה שההוא שתקוע לך בראש ישלח הודעה. את חושבת פעמיים ולבסוף את עונה לו. אחרי כמה שעות הוא עונה שהוא היה בעבודה ומה קורה. את מבינה שהוא לא מעניין אותך באמת, אז את לא עונה. כמה ימים אחר כך הוא שוב שולח הודעה. בידיוק באותו יום שההוא שכן מעניין אותך שלח כמה שעות קודם. את עונה להוא מהפייסבוק, אתם מדברים קצת, הוא זורק איזה משפט על כך שהיה שמח להפגש מתישהו. את בעצם לא כל כך בטוחה שאת רוצה את זה כרגע, אבל שותקת. עובר קצת זמן, את בנתיים הספקת להפגש עם ההוא שתקוע לך במחשבות. את מבינה שזהו, זה באמת נגמר. את עצובה.

את נזכרת בבחור מהפייסבוק. שולחת לו ׳התחרטת?׳. הוא עונה לך ׳נראה לך?׳ וכותב הסבר מפורט על למה הוא נעלם בשבוע האחרון, כי מי ביקש? לא באמת מעניין אותך כל מה שהוא כתב. את עונה איזו תשובה קצרה. הוא שואל אם בא לך להפגש היום. את לא יכולה כי נסעת להורים. כמה ימים אחר כך הוא שוב שולח הודעה. שואל אם בא לך להפגש. את עדיין אצל ההורים. קובעים להפגש ביום שלישי. למחרת את שולחת לו הודעה, אתם מדברים קצת בערב. הוא נכנס למשמרת. שולח הודעה כשהוא מסיים. את עונה. אתם מדברים, השיחה זורמת. את אומרת לילה טוב. הוא שואל למה, ואומר שיכל להמשיך ככה עוד שעות. את נשארת בשיחה, שבאמת נמשכת עוד שעות. את מציעה לשחק נבר, מספרת שזה מה שעשית עם חניכים כדי למלא פעולה. הוא שואל על עיניין הצופים, את מספרת. את רואה שהוא מבין, ומסיקה שגם הוא היה. מחייכת. הוא שואל על החליל צד ומבקש סרטון שלך מנגנת. את שולחת איזה אחד מלפני חצי שנה. את מנגנת די בנוני לדעתך, אז מביך לך. הוא זורק איזה משפט על כך שהוא שבר שיא התכתבות עם בחורה מבלי לעבור לטלפון. את חושבת לעצמך שאולי זה קצת מוזר שהוא לא מבקש את המספר, אבל בפועל את מחייכת מהמשפט הזה שהוא אמר הרגע. עכשיו את באמת הולכת לישון. את יודעת שהיה לך כיף ההתכתבות איתו. בהמשך את שולחת לו עוד הודעה. אתם מדברים קצת והוא אומר שהוא נכנס למשמרת ושואל אם בא לך להפגש לשיחת לילה כשהוא יסיים. את קמה מוקדם מחר, אומרת ׳אולי, אם אהיה ערה׳. הוא מסיים ושולח הודעה. את עונה. את לא יודעת איך זה קרה אבל אתם מדברים ומדברים על הכל ופתאום השעה 5 בבוקר. את הולכת לישון. את קמה אחרי שעה ורבע. אבל עם חיוך. כי די היה לך כיף לדבר עם הבחור הזה.

בערב הוא שולח הודעה. כי היום יום שלישי, והיום אתם נפגשים. את שמה סתם ג׳ינס וטישירט עם איזה סניקרס. כי זו מי שאת. הוא בא לאסוף אותך. את נכנסת לאוטו עם קליק. פעם ראיתם בחורה שבאה לדייט ראשון עם קליק? אתם מתחבקים. את תוהה לעצמך אם זה נדמה לך, או שיש לו את הריח הטוב ביותר בעולם. הוא מתעקש לנסוע לאיזה פאב שאת אפילו לא מכירה, אבל זה לא באמת משנה לך איפה תשבו. אתם נכנסים ויושבים בקומה למעלה. את מזמינה גולדסטאר וגם הוא. אתם מדברים על צבא, על לימודים, על זוגיות. את כל הזמן מנסה לשמור על חיסיון מפני הפללה עצמית. לא לפלוט שום דבר שלמדת עליו מדפדוף בפרופיל שלו. הוא מספר לך על האקסית, שהיו ביחד שנה ונפרדו לפני חמישה חודשים. את חושבת לעצמך שבהתחשב בעובדה שאת הכרת את בן זוגך השני ארבעה חודשים אחרי זוגיות של שנתיים וחצי, אז חמישה חודשים אחרי שנה נראה לך די בסדר. את מספרת לו על בן הזוג האחרון שלך, זה שעבר תאונת דרכים ואת היית המש״קית נפגעים. הוא שואל די הרבה שאלות בעיניין. לא על הזוגיות, אלה על השלכות התאונה; על ניתוחים, ואיך הוא, ומה הוא עבר. מנסיונך את תוהה אם גם הוא עבר תאונת דרכים וזו הסיבה להתעניינות, אבל את יודעת שאם ירצה הוא יספר, ולכן לא שואלת. המלצר מציע צייסר וויסקי. את שונאת וויסקי. את מחייכת ומסכימה. המלצר מוזג לכם והולך. אתם מרימים את הצייסר ומסתכלים אחד לשני בעיניים. הוא אומר משפט קיטשי על זה שנצליח ביחד או שנאהב או שנמשיך עוד. אתם עושים לחיים ו... גאד זה מגעיל. את שותה חצי. את הולכת לשירותים. את יוצאת. שותפת ידיים. אוף, למה תמיד המראות כל כך גבוהות? ואם נגיד, את נמוכה ואת נראית על הפנים כרגע ואת לא יכולה לדעת את זה כי המראה פאקינג בחו״ל? את חוזרת לשולחן ומנסה להיראות כאילו לא התנהגת עכשיו מינימום את באימונים לטריאתלון נשים בקפיצה לגובה. אתם יושבים עוד קצת, הוא מתקרב לנשק אותך. את מזיזה את הראש. הוא קצת מתבאס כי נתת לו ברקס הרגע. את אפילו לא בטוחה למה עשית את זה. את מסבירה שאת לא כל כך אוהבת להתנשק ככה בפאבים. את לא באמת יודעת אם זאת הסיבה, או שפשוט לא באמת רצית באותו הרגע. השעה כבר לקראת 2 ואת מציעה ללכת. הוא הולך לשלם בבר כך שאין לך דרך להציע לשלם גם. טוב נו. אתם הולכים לאוטו ואת שואלת את עצמך איך הוא כל כך גבוה ואם את בעצם תופסת תקן לבחורה גבוהה. מצד שני, יש איזה משפט על הפכים שנמשכים או איזה שיט כזה, אז גבוהים ימשכו לנמוכות, ככה פועל המשפט לא? אתם נכנסים לאוטו והוא שם אותך בבית. את נשארת באוטו. הוא אומר שהיה לו ממש טוב. הוא מנשק אותך. הפעם בלי ברקס. אתם מחייכים. הוא שואל למה את לא הולכת. את אומרת שאולי את לא רוצה. הוא אומר שגם הוא לא רוצה שתלכי. הוא מחבק אותך. את אומרת שתחזרי. אתם מתנשקים שוב ואת יוצאת מהאוטו. את הולכת לישון עם חיוך. יום אחרי אתם מדברים. ׳בואי נבטל את כל התוכניות שלנו ורק ניהיה יחד׳. את חושבת לעצמך שזה המשפט המקסים ביותר שאי פעם מישהו כתב לך. וגם מאוד נאיבי ותמים. את עונה לו שזה בלתי אפשרי, אבל שכן תשמחי להפגש איתו שוב. הוא שולח לך הקלטה קולית על זה שעכשיו כשסוף סוף שמעת את הקול שלו הוא יכול לשלוח לך הקלטות קוליות, שזה בערך האמצעי העיקרי שאיתו הוא מתקשר. הוא מוסיף שהוא ממש מרגיש כמוך, ורוצה להפגש שוב.

וככה אתם ממשיכים. את יוצאת עם חברות למסיבה. אתם נתקלים. הוא מנשק אותך, ומרים אותך, ומחבק אותך חזק ולא עוזב. שואל למה לא אמרת לו שאת באה. מוסיף שהוא התגעגע אלייך. את קצת מסמיקה כשהוא אומר את זה, ואת יודעת שגם את קצת מרגישה כמוהו, אבל לא אומרת את זה. כיף לכם ביחד, אתם עושים טוב, וגורמים אחד לשני לחייך כשאתם נפגשים.

אתם ישנים ביחד. הוא מחבק אותך אבל לפעמים גם לא, כי זה לא באמת נוח. אתם קמים בבוקר, את חייבת ללכת למשמרת והוא צריך לנסוע לצפון. אתם שותים קפה, הוא שואל על הפעם הבאה שנפגשים. אתם קובעים שתפגשו כשהוא יחזור מהצפון. את פותחת לו את השער של החצר בדירה שלך, הוא יוצא. אתם מתחבקים שניה לפני שהוא הולך ונותנים נשיקה אחרונה. את רואה שיש לך עוד קצת זמן עד למשמרת, אז נכנסת להתקלח מהר, ויוצאת. מישהו בעבודה מתחיל איתך. את לא בידיוק יודעת מה לעשות או להגיד. מוסיף לפייסבוק. מאשרת. את מסיימת משמרת וחוזרת לדירה. את מחליפה מצעים שמלאים בריח שלו. עכשיו את כבר בטוחה, יש לו את הריח הטוב ביותר בעולם כולו. קצת בא לך כבר שהוא יחזור מהחוף בצפון שם. אתם מדברים כשהוא שם. ׳את פשוט עושה חשק לעזוב הכל לצאת מהחוף ולנסוע אלייך׳ הוא אומר. את עונה לו ׳בוא נבטל את כל התוכניות שלנו ורק ניהיה יחד׳. הוא טוען שלא באמת הקלדת את זה אלה עשית העתק הדבק. את אומרת שאו שזה העתק הדבק, או שאתם מרגישים אותו דבר. את שואלת אותו עם מי הוא ישן מחר. הוא עונה שאיתך.

אתם ישנים אצלו הפעם. את הולכת אליו עם האננס שהבאת לו. אה. כשהיית במשמרת בעבודה היו מלא אננסים, אז הבאת כמה. וגם לו אחד. את מגיעה עם האננס והוא לא בידיוק מבין, רק מחייך ומביא לך חיבוק חזק. הוא עושה כביסה ואת יושבת בסלון בנתיים. הוא קורא לך שתבואי להיות איתו בזמן שהוא תולה כביסה. אז את באה. את מספרת לו על המשמרת, הוא מספר איך היה בצפון. את לובשת סתם איזו חולצה שלו. ויכוח קצר על מי ישן באיזה צד של המיטה. אתם הולכים לישון. הוא מחבק אותך ואתם מחזיקים ידיים. די לא נוח ובעוד רגע בטח תחליפו לצורת שינה יותר נוחה שבה כל אחד בפינה שלו. את מתעוררת באמצע הלילה. את רואה שאתם עדיין מחובקים ומחזיקים ידיים. מחייכת. את קמה לשתות במטבח. מכניסה על הדרך את האננס למקרר. חוזרת למיטה, את מביאה לו נשיקה ונרדמת שוב. את קמה בבוקר, הוא עדיין ישן. מצחצחת שיניים ושותפת פנים. מפזרת את הצמה הסינית מאתמול ועושה קוקו גבוה. חוזרת לחדר, נותנת לו לישון ולא מעירה אותו. מסתכלת על השולחן שלו. מלא פתקים. ׳לקבוע תור לכתף׳, ׳ללכת לתרום דם׳ ועוד כמה שאת לא זוכרת. מערכת השעות שלו תלויה על לוח מעל השולחן. תוהה לעצמך אם זו מערכת שעות חלקית ויש המשך איפשהו, או שהוא באמת לומד כל כך מעט. שתי קופסאות על המדף. אחת שכתוב עליה ׳מסמכים׳, ועל השנייה ׳תביעה׳. את ממש סקרנית לדעת מה קורה שם בתביעה, אבל את לא נוגעת. את נזכרת בחשד שלך על תאונת הדרכים, זה רק מתחזק עכשיו. את רואה באיזה מדף למעלה תמונה ממוסגרת שלו ושל אחים שלו מילדות. אולי אחים שלו, את לא יודעת בעצם. את חוזרת למיטה. הוא קצת מתעורר. ׳מה קרה לך בכתף?׳, ׳פרקתי אותה׳ הוא עונה ולא מרחיב. את לא שואלת יותר. הוא מחבק אותך ואת נותנת לו נשיקה, הוא קם לשטוף פנים ואת מתלבשת. הוא חוזר לחדר ואומר בוקר טוב עם חיוך. את עומדת על המיטה, כדי שתיהיו באותו גובה. הוא מחבק אותך ומביא לך נשיקה. זורק איזה משפט על הריח שלך. הוא מכין קפה והולך לשירותים. יש כל כך הרבה אבק על הרהיטים אז את מנקה רגע. אתם יושבים בסלון. את קולטת שיש גיטרה על הקיר. קצת בא לך לעשות שטויות בגיטרה ולנגן איזה שיר אבל היא ממש גבוהה ואת לא תצליחי להוריד אותה. הוא מדבר על האקסית. ומדבר, ומדבר. הרגע קמתם משינה משותפת בכפיות. זה לא כיף הדיבורים עליה. את אומרת לו שלדעתך הם צריכים לחזור. מציעה שישלח לה הודעה. שידברו, שיפגשו. הוא מספר לך איזה משל על משקולת ומצוף. ׳אני מרגיש שהאקסית שלי היא כמו משקולת שמושכת אותי למטה וגורמת לי לטבוע, ואת המצוף שמעלה אותי למעלה ונותן לי אוויר לנשימה. מבינה?׳. לא, את לא מבינה. מעולם לא קראו לך מצוף. את לא רוצה להיות מצוף. את רוצה להיות את, כי את הגרסא הכי טובה של עצמך. את הולכת לחדר לקחת את התיק. את מוציאה מהצרור מפתחות שלך את המחזיק מפתחות של הצופים ותולה אותו על נעץ שעל הלוח מעל השולחן, כי את יודעת שלא תחזרי לכאן יותר, אז שיזכיר לו אותך. את שמה עלייך את התיק. הוא בא לחדר ומתיישב על המיטה. את עומדת מולו. אתם מסתכלים אחד לשני בעיניים. את יכולה להשבע שהעיניים שלו עצובות עכשיו. וגם שלך. את מביאה לו חיבוק חזק. כי את יודעת שזה יהיה האחרון. את משחררת את החיבוק והוא לא עוזב. הוא צוחק ואומר שהוא מסתכל עליכם דרך המראה. את מחייכת. את קמה ויוצאת מהחדר. את לוקחת את המפתח לדירה שלו ופותחת את דלת הכניסה. הוא שומע אותך, יוצא מהחדר, ואומר לך לחכות רגע. הוא בא לדלת, מביא לך חיבוק אחרון ונשיקה קטנה,. את יוצאת, זורקת לו בהצלחה. את מתחילה לרדת במדרגות. הוא אומר איזה משהו, את לא שומעת מה, ממשיכה לרדת. הדלת נטרקת.