מאז את באה והולכת, למקום אחר..מאז אני נשאר לבד, לבד אין לי כלום. ואיך כל יום אני הולך לי לאיבוד..אז תני לי דקה לאהוב אותך..דקה אחת - לאהוב. זה לא עובר לי אף פעם..זה לא עובר לי אף פעם, זה לא עובר לי אף פעם..

זה לא עובר לי אף פעם ! 333333>

-

"קוקי שלי אני אוהב אותך" , "אני אוהב אותך!" , "יפה שלי אני כ"כ אוהב אותך." , "לילה מדהים עם היפה שלי..אני אוהב אותך." עצרו, זה לא מכוון אליי. איך זה שרק אני, שני, יכולה ליפול בדברים האלה? שנה שלמה נתתי מעצמי, ותוך שניה אני נופלת. בעצם לא, הנפילה פה היא לא שלי. זה פשוט סתם לא זה(?) קשה לי להשלים עם זה, קשה לי להשלים עם זה שיותר אין למה לחכות בשעות עשר עד שתייםעשרה. יותר אין ממי להרגיש הכי טוב בעולם, יותר אל למי לשפוך כמויות של אהבה, יותר אין למה לבדוק בפלאפון אם פספסתי איזה שיחה.

יותר אין איתי ושני. לא תשמעו את זה. נגמר. כ"כ אהבתי את זה, את הקשר הזה. מה היה בו? מה היה בו שגרם לי ללכת שבי אחריי המילים שלך, אחרי כל דבר שבך. מה גרם להיות הילדה הכי מאושרת בעולם? מה גרם לי לקום בבוקר כל יום עם חיוך, וציפייה.?! למה זה נגמר? כואב לי. כואב לי לראות אותך כל פעם משנה את ההודעות האישיות שלך, ורושם את המילה "כל-כך"..שהיא, כל-כך, עוצמתית. כואב לי שכבר בשעות עשר עד שתייםעשרה אני פשוט יכולה ללכת למיטה ולפרוש, כי כבר אין מי שישלח לי "שנננננשן" ויגיד כמה שהוא מתגעגע. כואב לי שכבר הפלאפון נהיה חסר ערך, כי הריי מי כבר מתקשר ומפתיע בהודעה אם לא אתה? כואב לי להיות בביתספר, ואז בבית לחזור שוב לאותה נקודה.

את מזכירה לי שלכת, כשאת נופלת שותקת..

בדיוק אני. עד כמה זה טוב? עד כמה זה טוב לכאוב, מבלי שאף אחד יידע. עד כמה זה טוב לשתף אותם?

אין טעם. הריי אפח'ד לא באמת יודע מה היה שם, איך זה התנהל, ממה אני כל-כך התלהבתי, ולמה אני כל-כך מתגעגעת.

פעם שניה, אותה סיבה. זה גורם לי להתחיל לעלות ספקות לגביי עצמי. זה גורם לי להתחיל לחפש בעיות אצלי..

"אני מתגעגע אלייך שנשן." "למה? ולמה? ולמה?" "אין אף אחת אחרת שנשן, בינתיים זה רק את."

כן אה, רק אני. באמת רק אני, לבד.

אי אפשר להסביר את התחושה הזאת כשאתה עטוף באהבה של בן. יש משהו שונה בשיחות האלה,בכל זאת.

יש משהו באווירה, משהו הופך למקסים יותר.

משהו הופך את זה לטוב יותר.

גם מילים,הן ריקות כמו האוויר שאני נושמת..

כי כמה שאני אתלונן אפח'ד לא יבין, וכמה שאני אבכה, ארצה ואצפה, זה לא יגיע. כי ככה זה. עובדה.

כמה אכזריות יש בעולם. עד שלרגע התחלתי להיות אחרת..

סתם ככה, אתה חושב עליי גם עכשיו? אפילו שמישהי אחרת ממלאת את המקום החסר שלך?

אתה זוכר שעד לפני שניה התכתבת עם אחת שאהבת לקרוא לה שנשן, ולעצבן אותי כשאתה קראת לי קופיקו?

אתה זוכר שהייתה מישהי שעד לפני שניה הייתה כביכול הכי חשובה?

אתה זוכר שעד לפני שניה רצית לפגוש רק אותי, ואליי התגעגעת?

אתה זוכר שעוד מעט יש לך יומולדת ואני הייתי אמורה לבוא עד אלייך, ולאחל לך את היומולדת הכי נפלא?

אתה זוכר שהיה לך את הסיכוי לאהוב אותי? אפילו קצת..

כל יום אוהבת אותך, ושונאת מחדש.

לילה טוב.