כל דקה מול המחשב, גורמת לי להיכנס לדקה של אשליה.

זה כבר אבוד. ואני לא מצליחה להבין את זה. או שאני כן מצליחה להבין אתזה,אבל פשוט מקשה על עצמי. קשה לי.

אני מתגעגעת לקול שלך, לתמימות שלך, לשאלות שלך, לציניות שלך, לכיף איתך. מתגעגעת לזה שאחרי שבת ארוכה..הייתי נכנסת למחשב,ואתה ישר היית שולח הודעה. אני מתגעגעת לכינויים שלך, מתגעגעת למחמאות שלך, מתגעגעת לשנשן שלך, מתגעגעת לזה שגרמת לי להרגיש אחרת. למה זה היה חייב להיגמר ככה.?

בכל אופן, זה נגמר. כמו כל סוף של סיפור גרוע.

אני נקלעת לסיטואציה מעצבנת. קשה לי עם זה שאף אחד לא מבין אותי, קשה לי עם התקופה הקשה הזאת, קשה עם לי עם זה שאני מפחדת להעיז בחיים, קשה לי עם זה שאני לפעמים שמה זין,אבל אחרכך מתחרטת על זה. קשה לי עם זה שגרמתי למישהו לסבול(?) למרות שככה זה בחיים(?) ..

- - -

בכל אופן, סטייה מהנושא ~

יומראשון טיול שנתייייייייייייייייייייי DDDDDDD::

מקווה שיעבור בטוב. ממ,אחרכך פסח וכאלה,ואז חודש יוני, יומולדת לי [סופסוף] וגם בגרות ראשונה. איך הגעתי למצב הזה בכלל? חח

דרראגב, חשוב מאוד לציין, שלמרות שיש מלא דברים לא סגורים, ומלא סיבות למה לא להרגיש כיף כל 3 דק'..יש גם מלא סיבות למה להרגיש הכי טוב בעולם. (:

אז ככה ש..

אני נותנת חיוך, הכל לטובה.

התמונה מטושטשת קצת אבל,

אחח,כמה כיף היה להיות קטנה, כזאת פיצית. (:

לילט'..