היית שם כשאמרתי לך שאני עוזב . שאני הולך לחפש לך מקום טוב יותר . את נכנעת ולא רצית לשחרר את ידי, כאילו הייתי כלוא בתוך אש אהבתך הנוראית . אחזת חזק כי רצית להרגיש אותי שלך.. כי רצית לדעת שיש מישהו שאת מצליחה לשלוט עליו . את צודקת . אני נכנע כל פעם , וכל שניה . אני נכנע למגע זרועותייך הלבנות , ללחישות שפתייך הרטובות , למבט עינייך המכשפות . אני נכנע לכל מה שיוצר את הדמות שלך . אני לוקח ממך קצת ועוד קצת . משאיר תמיד טיפה בצד . אני חולם עלייך בלילות בזמן שאני עטוף בשמיכות לבנות דקות . ואני אוהב את זה שאני רוצה אלייך . אל האחת והיחידה , אל הלבנה והצחורה אל אותה אחת ששמורה בתוך קופסא . אני רוצה אלייך ולא נותן לעצמי להיכנע . הרבה פעמים איימו עליי . ידעתי , תמיד ידעתי שתגרמי לי להרגיש רע בסוף . ככה רציתי את עצמי? זה מה שייחלתי לעצמי? נתתי למחשבות האלה לעוף מהראש שלי, כי הייתי לגמריי מכור אלייך . ואף איש לא יכל להרוג את אותה תחושה . אני הייתי מכור אלייך , ואת היית מחייכת את חיוך הלבן , כאילו שהשגת את המטרה . המטרה לא ברורה , לא לי לפחות . אבל בשבילך? היא הייתה ברורה עוד מהיום הראשון שבו ניסתי אותך .. היום ההוא שהיינו כולם ביחד, ואז את באת והופעת בשמלה לבנה , היה לך שיער ארוך שמתנופף ברוח ומסביבו אבק של כוכבים .. נתת לי מבט וקראת לי לבוא אלייך . לא רציתי אותך כי במחשבות היו לי אחרת . אבל כזאת את, משכרת , מסממת , גורמת לכל החושים לעלות ביחד , ולרצות רק אותך . הצלחת .. באתי אלייך ותפסת אותי חזק . הצעת לי לנסות אז הלכתי על זה . אני מזכיר לך , זה היה רק אני ואת לבד . בלי אף אחד אחר.. אף אחד לא מצליח להבין מה קרה שם . כי את חסמת את כל הדרכים שיכלו להפיל אותך .

והיום אני פה , יושב בין סדינים לבנים , זז מצד לצד , מזיע ועייף . עייף מלבכות ולהצטער . את כמו שרק את יודעת . אלילת מן של המשקאות החריפים , אלילת מן של הסקס והרוקנרול . את כמו שאת , עטופה בשמלה לבנה בתוך קופסא קטנה . את כמו שאת .. יפה , קטנה , הורגת . והכי גרוע.. ממכרת .

מוזר לי לדבר כשאני רואה הכל מלמעלה , הרסת אותי . הרסת אותי עד הסוף בדיוק כמו שרצית . אל תתלהבו ממנה..היא סתם עוד אלילת מן של המשקאות החריפים , של הסקס והרוקנרול . עזבו אותה בצד, תנו לה להירקב בתוך הקופסא שלה . היא גם ככה מפוררת כי אין בה תוכן . עזבו אותה בצד..היא סתם משכרת..ממכרת..הורגת .