איתי הגיע בשני לבוש בגולף שחורה אני חשבתי משהו זמני שירפא לי את הלילה הקרוב ויעזוב עם בוא האור וייעלם ולא נזכור איתי רגיל לריגושים היו לו חודשים קשים אבל יותר מידיי נשים ולא זכה כמעט אף פעם לאהוב הוא מחפש כתף רכה כמה לילות של הדחקה איתי לא מתעסק ברגשות יותר מידי לא משנה לו מה עובר לי בחיי אחרי שהוא סוגר ת'דלת ונפרד וזה החורף הראשון שלי לבד. איתי פירק חצי בקבוק ורק חסר לו בדיוק ממני עוד חצי חיבוק שיסדר לו את הראש ויירדם ועם הבוקר ייעלם ושוב נשוב להתעלם נעים לו לידי גם לי קשה קצת לבדי.. הלילה נח בתוך ידי משחקים באהבה אחד עם השני ברור שזה זמני ויש לו אחרות וזה לא ענייני איתי לא מתעסק ברגשות יותר מידיי לא משנה לו מה עובר לי בחיי אחרי שהוא סוגר ת'דלת ונפרד וזה החורף הראשון שלי לבד וזאת אני שנקלעה לו בדרכו האומללה לא מתעסקת בשלו רק מתעסקת בשלה שלא עושה עניין ממך שלא תגיד לך כמה עצבות יש במבט הזה שלך כמה בדידות יש במגע הזה איתך....

.

אין הרבה מה להגיד. זה תמיד מסתכם בשיר ומילה שאפילו לי נראית חסרת משמעות.

אין הרבה מה להגיד. וגם אם יש אז זה תמיד יהיה על הנושא שמוכר לכולכם, וכל-כך טחון אצלי. אז כבר אמרתי שכל מילה מיותרת...

אין הרבה מה להגיד. כשיקרא משהו חיובי סופסוף אתם בטח תדעו על זה. עד אז שיהיה יומטוב אומשהו .

איך עיניים את עוצמת מסתתרת ונשמרת

 רק פתחי את ליבך

קומי צאי אל האור אלייך אז

מי יגיע לראות פנייך זורחות

 קרן שמש עולה בעינייך כבר לא נשאר האתמול

-

אני תמיד אומרת - עדיף להעיז מאוחר, מאשר אפעם לא.

בכל אופן, היו יומיים של אחלה טיול שנתי. אבל בסופו של דבר אני שוב פעם חוזרת לפה, מחכה שתמחק, מחכה שתחזור למצב שאני רגילה אליו.

אני שוב פעם חוזרת לפה, לאותו אדם שרודף אחריי ימים, ואני כבר לא יודעת איך לגרום לו להבין הכל בצורה טובה.

אני שוב פעם חוזרת לפה, לרצון החזק הזה להחזיר דברים ישנים יותר, גם אם זה יהיה חלק קטן מכל זה.

"גם כשהימים עוברים תגידי למה הפצעים נפתחים..למה זה כואב לי מבפנים"

"ואת הכל לקחת לי, בינתים..יושבת מחכה, לוחשת רק לך - חזור אליי בבקשה." ~

אני חוזרת לבלבול שנכנסתי אליו ממזמן, ויצאתי ממנו רק לפני שניה..

זה תמיד ההפסד שלהם, היא תמיד דואגת לגרום לי להבין את זה. אבל אם זה ההפסד שלהם, למה אני עדיין מתקשה להעלים עין, ובמקום להתבאס, להתחיל להיות שמחה קצת.? אין לי כוח לעסוק בכל התהיות האלה.

באלי לשכוח לרגע מכל מה שקשור לאהבה וכל הדברים האלה, ולנסות קצת ליהנות בלי שום קשר לכלום..זה פשוט לא מצליח. אני תמיד חוזרת לאותה נקודת התחלה. אני צריכה שמשהו יקרה, שמשהו אחד מכל הדברים שאני מצפה להם, יתממש לטובה. אני חושבת שיש עוד משהו קטן, שמישהו קטן, יכול לעשות, כדי שאני אוכל לשכוח הרבה דברים בצד, ולהרגיש מאושרת לתקופה....חבל שהשמחה שלי, לוקחת בזה חלק גדול.

"הרבה ימים של יחד, ועכשיו געגועים ודאגה.."

עד לפעם הבאה ~

כל דקה מול המחשב, גורמת לי להיכנס לדקה של אשליה.

זה כבר אבוד. ואני לא מצליחה להבין את זה. או שאני כן מצליחה להבין אתזה,אבל פשוט מקשה על עצמי. קשה לי.

אני מתגעגעת לקול שלך, לתמימות שלך, לשאלות שלך, לציניות שלך, לכיף איתך. מתגעגעת לזה שאחרי שבת ארוכה..הייתי נכנסת למחשב,ואתה ישר היית שולח הודעה. אני מתגעגעת לכינויים שלך, מתגעגעת למחמאות שלך, מתגעגעת לשנשן שלך, מתגעגעת לזה שגרמת לי להרגיש אחרת. למה זה היה חייב להיגמר ככה.?

בכל אופן, זה נגמר. כמו כל סוף של סיפור גרוע.

אני נקלעת לסיטואציה מעצבנת. קשה לי עם זה שאף אחד לא מבין אותי, קשה לי עם התקופה הקשה הזאת, קשה עם לי עם זה שאני מפחדת להעיז בחיים, קשה לי עם זה שאני לפעמים שמה זין,אבל אחרכך מתחרטת על זה. קשה לי עם זה שגרמתי למישהו לסבול(?) למרות שככה זה בחיים(?) ..

- - -

בכל אופן, סטייה מהנושא ~

יומראשון טיול שנתייייייייייייייייייייי DDDDDDD::

מקווה שיעבור בטוב. ממ,אחרכך פסח וכאלה,ואז חודש יוני, יומולדת לי [סופסוף] וגם בגרות ראשונה. איך הגעתי למצב הזה בכלל? חח

דרראגב, חשוב מאוד לציין, שלמרות שיש מלא דברים לא סגורים, ומלא סיבות למה לא להרגיש כיף כל 3 דק'..יש גם מלא סיבות למה להרגיש הכי טוב בעולם. (:

אז ככה ש..

אני נותנת חיוך, הכל לטובה.

התמונה מטושטשת קצת אבל,

אחח,כמה כיף היה להיות קטנה, כזאת פיצית. (:

לילט'..