ריקנות. זה לא קשור להאני עצמי שלי, זה קשור למה שהחיים נותנים לי.  ריקנות מהרגע שהפסיק הקשר ביני לבינך. לאיודעת למה זה ככה, אין לי מושג למה זה התפתח לכיוון הזה, לאיודעת אם זה דרמטי מידי מצידי, אבל ככה זה מרגיש לי. ריק - כי יותר אף אחד לא מצליח לגרום לי להרגיש הכי טוב שאפשר. ריק - כי כבר אני לא נשארת ערה עד השעות הקטנות של הלילה בשביל ליהנות איתך. ריק - כי אני כבר לא מצליחה להתרגש מקול כ"כ מתוק כמו שלך. ריק - כי זה כבר פשוט לא כאן. אני מרגישה שאתה היית המפתח כדי להרגיש את כל הריקנות הזאת. כאילו חיכתי רק לך בשביל להרגיש ככה. כאילו אני מחכה למשהו שאני מייחלת לו המון זמן, ודווקא אתה באת ועשית את זה. המילים מתבלבלות לי כי אני לא יודעת כבר להגיד אם זה טוב, או אם זה רע. מתבלבלות כי כבר לא יוצא לי לבטא דברים כמו שרק אני יודעת, כי הכל נראה לי כל-כך לא הגיוני, לא נתפס. מתבלבלות כי אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. דרמטי? יותר מידי. קשה לי להיות ככה עם עצמי. קשה עם זה שכבר הכל נראה לי בלתי ניתן להשגה, כאילו היד הכי ארוכה לא תוכל לגעת במטרה. מטרות לא מובנות..אולי לשכוח אותך? אולי להתרגל למלא עובדות? אולי לעובדה שהחיים בינתיים נותנים לי להישאר סתם ככה. סתם שני.? אולי להתרגל לעובדה שככה דברים צריכים להיראות גם אם זה טוב וגם אם רע?. צייפיה. צייפיה לבלתי הגיוני. צייפיה ליום שבו אני אראה אותך נזכר בי. ציפיה לאותו יום שכבר שנים אני חולמת.

ציפייה אלייך,

ציפייה אפילו אלייך,

ציפייה לעצמי,

ציפייה שכבר יהיה טוב, ושמשהו קטן מהחלומות שלי יתגשמו.

שני.

חודש חדש.

הכל רגיל.

עיצוב חדש, אנלא סגורה על עצמי.