זמן רב שלא עידכנתי.
הדבר נבע מחוסר צורך מהותי.
למעשה, למען הפרוטוקול, הוצאתי לאור פוסט בודד לא ממזמן, אך עד מהרה הוא נמחק מפאת אי-שלמותי לגביו.
למען האמת אני שונאת כשזה קורה, שאני לא מעדכנת זמן רב.
זאת מכיוון שאח"כ אני חשה במעין פער, ואין לי כוח לגשר עליו.
לכן רק אציין בצורה יבשה ביותר שפורמאלית סיימתי עם היסטוריה [בתקווה שלא אצטרך להבחן שוב], וחווית הסיום הייתה מזוויעה כמעט כמו מתמטיקה.
בכל אופן, עזבו אותי. אני בהדחקה.
ההתעסקות בכל ענייני הלימודים למיניהם עושה לי חררה.
הנושא הבא הינו ההורים שלי.
שוב, כאמור, אין לי כוח להרחיב ולהתדיין בנושא הנ"ל.
הוא טחון מאוס וחסר תקווה במילא, וגם אינני נסערת בקרבי בכדי לרשום את רגשותיי בהרחבה.
רק אספר ואומר שנמאס לי לחוש אכזבה מכך שאלה הם ההורים שלי.
למה לא יכולתי לקבל מודל לחיקוי, הורים שאוכל לשאוב מהם השראה ורצון ושאיפה להיות כמוהם?
ובאותו הקשר של משפחה,
אמי כל הזמן מדווחת לי שאחי כל הזמן שואל עלי בטלפון. הדבר מחמיא לי ומסב לי הרגשה טובה.
אתמול, כאשר גילה שאני לבד בביתי, התקשר במיוחד כדי לשוחח עימי.
נמאס לי להרגיש ריחוק איתו.
ולמען האמת זה לא שבעבר היינו כ"כ קרובים מנטאלית, אבל לפחות היינו פיזית.
כעת אני חשה שאנחנו בגיל ועת שאנו מסוגלים להיות קרובים מנטאלית, אך למרבה הנסיבות לא פיזית.
ביום שישי שיכנעתי את אמי לקחת אותי לקניון, מתוך מטרה לקנות צלליות שאני מחפשת זמן רב עקב הערצתי ורצוני להראות באופן מסויים.
ובכן, לא מצאתי בדיוק מה שחיפשתי, אך הבנתי שהדבר לא ניתן להשגה מבחינתי ומצאתי את הדבר הכי קרוב שיכולתי למצוא [?].
המוכרת איפרה אותי לפי רצוני, ויצאתי מסופקת.
חשתי יפה באופן מוחלט, מה שלא קרה זמן רב, ונוסף על כך יצאו לי כמה תמונות מוצלחות ביותר [דבר שלא התרחש זמן רב גם כן].
נוסף על כך המוכרת התלהבה ממני, אמרה שאני יפה [והיא לא הייתה היחידה] ושרואים שאני יודעת בדיוק מה שאני רוצה וגם מבינה עניין באיפור.
כמובן שאבי התמקד בחוסר התאקט ובזילזול האגוצנטרי המזדיין שלו, ולא מסוגל לומר מילה טובה.
איך אומרים? שיילך לחפש את החברים שלו [שאין. סתם].
כנראה שמיי כימיקל רומאנס באים לארץ.
נוסף על כך, להקות נסגדות נוספות.
אני מתרגשת וחשה כמו ילדה בת 14 D:
נמאס לי להתעסק באובססיביות בסוגיית השיער הבלונדיני-שחור.
זה פשוט לא עוזב אותי במנוחה, שרוי בכל דבר או תמונה שאני עושה.
דיבוק לשמו.
אתמול קרה לי דבר מוזר ולא קשור.
בעת שישבתי לי על הספה, הסתכלתי לפתע על כפות הרגליים שלי.
הדבר למעשה נחבא ממני עקב החורף.
שמתי לב לכל מיני שינויים שחלו בהם.
גרם לי להבין שאכן גדלתי והתבגרתי ותהייה כיצד חל בי שינוי שלא שמתי לב אליו, אני שאני מכירה כל ס"מ בגופי בעיניי הבוחנות.
ביום שלישי יש לי בחינת בגרות בספרות.
אינני מתרגשת מכך, מכיוון שאני די טובה במקצוע וגם נבחנתי על החומר כבר.
אי לכך ובהתאם לזאת תכננתי ללמוד אתמול והיום, ועל אתמול ויתרתי לטובת הנאות ומחויבויות למיניהן.
למעשה אני שונאת שאננות. זה מלחיץ אותי.
מלחיץ שאני לא לחוצה?
נמאס לי לסבך דברים.
עוד סוגייה שמרגיזה אותי ואני משתדלת להתעלם ולא לחשוב עלייה היא היציאה לחופש הגדול.
טכנית, הייתי אמורה להיות אדם חופשי בעוד יומיים. המנוי לעיתון אף הוזמן מראש [יאיי].
אך אצלי, כמו אצלי, הכל תמיד חייב ללכת באופן לא חלק.
יש לי עבודה לספרות מורחב על הראש, וזה מה שבאמת מלחיץ אותי.
הייתי אמורה להגיש אותה כבר, אך [באופן כה לא צפוי] לא עמדתי בזמנים וקיבלתי הערכה.
אז אני אהיה אדם חופשי בראשון ליולי. ובזה זה נגמר, אז חידלו.
טיפוחים וענייני יופי למיניהם שרויים אצלי כרגע בהמתנה, עקב הנסיבות.
אני שונאת לחוש אי-נוחות רק בגלל שכך החברה חינכה אותי.
למה אני צריכה להרגיש שזה מיותר לי?
כי זה עולם גרוע. זה למה.
אני מצליחה לשמור על רזון מן הרגיל כבר זמן יחסית רב, וזה מסב לי סיפוק.
מצד שני, לעיתים זה גורם לי לסלידה.
תלוי כיצד אני מסתכלת על זה.
בעת שהלכתי לקניות עם אימי, ומדדים בגדים למיניהם, היא שמה לב לכך, אך שלפתי תירוצים.
אינני יודעת מה אני רוצה כרגע.
רק נחת.
לא ממזמן שוב הבנתי כמה הוא נעלם מחיי.
הוא קיים בכלל?
ובאותו הקשר, כל עוד אהבתי והערצתי עומדות בעינן, אחוש אי-מימוש נצחי.
מדכא.
חום כבד ולחות.
המועד לא מתאים מצד אחד עקב אי המוכנות המובנת שלי מבחינה חיצונית, ומצד שני לא יכלתי למצוא עת טובה יותר, כאשר גם ככה נגזר עלי מראש להתקע בבית ביומיים הקרובים.
לא ממזמן אב של ידיד טוב שלי נפטר [סרטן].
הייתי בהלם כששמעתי על כך. הוא האדם הראשון שהכרתי שמת.
אני זוכרת שתמיד כשהייתי באה אליו הייתי מסתכלת על הנעליים הענקיות של אבא שלו, וזה ממש בלתי נתפש שבן-אדם הכיל אותם בעבר, וכעת כבר לא.
ובאותו הקשר,
באתי אליו על תקן ניחומים וזכיתי לראות אנשי עבר למיניהם, ביניהם גם אותה, אחרי שנים שלא.
זה היה מוזר אך חיובי, ונתן לי הרגשה טובה לגלות שאני נראת הכי טוב מכולם ומכולן.
נוסף על כך, אני פוסקת שהחלטתי סופית שהוא כוסון, וזה מרגיז אותי.
בעבר בכל זאת הייתה לי גישה חופשית אליו, וכעת אני יודעת שאם ארצה לא אוכל לנשק אותו.
וזה מה שמפריע לי, השונות הזו.
למרות שהוא באמת מעניין לי את הפיטמה השמאלית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
