לא סימפטי בכלל. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו כמקסים ברגע כמו זה הוא שאני מרגיש שמדובר ברגע שאני יכול לתעד וצריך לתעד.
אני נכנס עכשיו לחודש שבו אני צולל למים הכי עמוקים מבלי לחשוב בכלל כמה אוויר יישאר לי. בעצם כבר עכשיו אני מתחיל להחנק, מהמועקה, עוד לפני שבכלל קפצתי. כל האדרנלין הרע מפוצץ לי את הירכיים ועושה לי כואב, השרירים תפוסים והראש כבר מזמן נדפק, עכשיו רק נשארה המוזה שגם היא לא חזקה אף פעם ברגעים של לחץ.
נראה לי שחשוב לי להעמיד פנים של בן אדם מאושר בימים הקרובים. שיניתי אפילו לשם כך את התצוגה של מסך הפלאפון שלי לכיתוב "החיים יפים", נראה לי שזה מוטו מספיק שמח בשביל המשחק הזה.
יום יבוא ואדרוש בריבית דריבית בחזרה ממי שגונב לי את החיים. הייתי שמח לו יכולתי לומר שאמרוט לו את הנוצות. בינתיים כל מה שאני יכול לומר זה שתביאו לי בחזרה את החיים שלי. לא טוב לי להסתכל על הטקסט הזה שבקונטקסט אחר היה נראה רע נורא. אבל מה אני יכול לעשות.
חבל שאינזים עשו ארטווק כל כך מחורבן לאלבום כל כך יפה, למרות שגם על זה אין לי כח לחשוב עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
