היה לי פוסט נחמד שתיאר את התחושות שלי,שתיאר קצת את המצב במחלקה שלי.

איזה כיף שישרא אוהב לדפוק אותנו,אה?:/

אבל מצד שני אומרים שהדברים אמורים להסתיים בטוב,אז נישאר אופטימיים עוד קצת.

אחרי הכל- בסופו של היום תזרח שוב השמש והקור ימוג עם אור בהיר שמסנוור אותנו מחוזקו אחרי שהדמדומים בורחים ממנו.

הצבא שלי עובר שינויים,העברתי שבוע שלם בחיי בנסיעה בנגמ"ש ולישון בשק"ש על האדמה בלי לדעת בוודאת מתי תבוא הארוחה הבאה שלי,ועם זאת זה היה השבוע האוהב עליי בכל השירות.

*אל נורא עלילה-מאיר בנאי*

המצא לנו מחילה בשעת הנעילה.

אתמול מצאתי את עצמי מתפלל לכיוון השקיעה לבד,שר לעצי מנגינות ילדות מנסה לשיר את שיר השירים לבד במנגינה ספרדית.

והצטערתי לגלות שהקול שלי שמעולם לא חשבתי שהוא נעים הוא אפילו רחוק מכך בשירה.

אבל לפחות הרגשתי שהניסיון היה טוב,עובדה שחשתי שזה היה נכון.

אני מתפלל לגשם כבר שנים,ונעצב בכל גשם שמתחיל בשצף מלא חיזוק ונגמר בזרזוף עצוב שאומר- ניסיתי אך ללא הועיל.

המים שלנו נגמרים וזה כואב לי,כי במים ראשית כל חי,במיוחד החיוך תלוי בזה.

הצבא משתנה,אני מחפש להעניק לשירות שלי משמעות וערך נוספים,על ידי חיזוק החיילים החדשים ,על ידי הכנסת תוכן לתפקיד שלי.

אני רוצה לקום בבוקר ולגלות שפקחתי עיניים בציפייה ליום הבוקר בידיעה שהיום אני אפעל למען מדינתי.

ישנם דברים טובים שקורים במשמרות חמ"ל ארוכות להפליא,כמו לסיים את הספרים שציפיתי כבר לסיימם.

בניהם היה ספר שהיה במשמרתי יותר מ7 חודשים,התחלתי אותו בינואר ועכשיו ממש לפני סוף השנה סיימתי אותו,כנראה בגלל תכניו לקח לי זמן רב,ואולי בעצם העצלות והזמן.

שמו הוא -לך שמיים לך ארץ- עזר וייצמן .

אני מאמין שיש להוסיף ספר זה כספר הדרכה לכל קצין בצבאנו.

להכניס תוכן ומשמעות לערכנו.

אני נזכר בדברים הכתובים בספר ופוחדהי

השמאל מכרו את זכותם לחיים תמורת שלום השקר בעיוורונם לרצון ערבי עולם

*המצא לנו מחילה אל נורא עלילה*