זוהי השבת השלישית שלי בסבב הנוכחי. חצאים לפנים מישהו אמר?

אני עכשיו תקוע בחמל למשך 12 השעות הקרובות,כשאחת הבנות שעושות משמרת בחמל לידי,היא עונש פשוט ומתחשק לי לחנוק אותה.

אבל לפחות אפשר לצפות בטלוויזיה לפני כניסת השבת.

אני מחכה כבר לרגע שבו אסיים את המשמרת ולא אאלץ לשמוע את המפגרת הזו.

זה מדהים כמה היא מרגיזה אותי אם אני טורח באמת לבזבז פוסט אחרי שלא כתבתי זמן רב כל כך על אחת שכזו.

לקחת נשימה....

עברו כבר מספר חודשים,הצבא עדיין אותו צבא רק החודשים נוקפים ומראים סימנים של סיום.

אפילו אני כבר מדבר על שחרור( כמה עוד קבינימט?!)

אני מנסה שלא להתעצבן על שטויות ולנסות כמה שרק אפשר שהכל יהיה בסדר,אבל ברור לי שאם לא ישתנה כאן משהו-את השירות הצבאי שלי אזכור כמלחמות שווא ואכזבה גדולה.

אני עייף ורדום ואין לי כוח לשטויות של קצינים שכל מה שרצונם הוא לסנג'ר.

אני מחכה כבר לרגע שבו אסע לכל מקום שארצה בלי לדווח לאיש עם המצלמה ואוכל לנשום שוב ברוגע.

אמן בקרוב.!