| 4/2009
שתיקה
אני אחרי שבת,תוהה מה קורה אצלי בראש.
מה השתנה אצלי בראש שהתחלתי להרהר תוך כדי ישיבה/מקלחת מה המניע למעשים שלי,ממתי אני פונה לעצמי בצורה כזו ישירה? תמיד זה היה הבנה בדיעבד,שהחושים הנחו אותי למעשה.
כמו אתמול למשל,כשישבתי בחדר אוכל בבסיס,וד' עשתה לי שלום תהיתי לעצמי על מהות היחסים האלה,שבעבר רדפתי אחריה,סוג של חיפשתי יותר מידי את חברתה.ועכשיו בחדר אוכל חשבתי לעצמי על כך שגם היא יכלה להחזיר תשובה להודעה אם היה לה מתחשק לדבר,וחשבתי לעצמי למה לטרוח אפילו להגיד לה להתראות כשאלך,הרהרתי בכך מספר דקות תוך כדי אכילה,ואז החלטתי לנסות בכל מקרה,לראות מה יקרה,וכמובן כשפניתי ואמרתי שלום,לא שמה לב. צפוי משהו.
*כשאת נוגעת בי*
אני תוהה למה כל-כך הציק לי כשראיתי שליפה שלי יד טבעת עם חיקוי יהלום על ידה,אני אדם משונה בעיניי עצמי - חסרה לי היכולת להבין את הרגשות שלי,לגביה,לגבי עצמי,לגבי עולמי.
לפעמים נדמה לי שכל עולמי מבוסס על הבנות ותובנות קטנות שמרכיבות את התחושות,את מה שאחרים יקראו לו רגשות.
אי היכולת הזו להסביר לה מה אני חש בעצם מלבד הסבר הלא חד הזה שהולך פשוט כך - כשאת בזרועותיי אני רגוע יותר,הדאגות קטנות יותר,אני בטוח יותר ברצונות שלי ובצדקת הדרך,בתחושה שיש צורך בבגרות והבנה של הדבר לעומק גדול יותר מסתם להביט בו ולהגיב.
אני לומד את ערכה של השתיקה מחדש.
דבר שרוב הילדים לומדים כבר בבית הספר,אני לומד דרך החיים ,ואולי בעצם לא עזבתי כלל את בית הספר,רק עברתי למורים אחרים.
זה להביט בבן אדם בחדר,ולשתוק לחשוב. כשיוצא משהו - הוא כבר יוצא עם אמירה אמיתית ולא סתם תגובה.
אולי מתוך כחלק מזה לא חזרתי לכאן כל כך הרבה זמן,אל הכתיבה.
אני מרגיש מסורבל,אבוד קצת במסגרת טיולי האצבעות על המקלדת הרכה הזו של המחשב. המחשבות מתנופפות לכל עבר - מושכות אותי למשפטים וחצי מחשבות לא סדורים.
*רוכבים בשמש- ישנים בדרך*
השחרור מתקרב,הלימודים והעבודה ובעצם המסלול של מרוץ העכברים יחל עבורי,אלא אם אעשה ממנו משהו אחר.
ניגשתי לאתרים,חיפשתי לימודים ומשום מה הדבר הראשון שקפץ לראשי היה לימודי גרמנית ויידיש. ואחרי זה מקצוע. אולי כחלק מזה שאני רוצה לטייל קודם.
במהלך השבת האחרונה,בין תפילה ומשמרת קראתי קצת מהירושה שלי כישראלי,כאדם הרוצה להיות עברי ציוני.
יש בי פליאה בקריאה שם, מאותם גדולי אומה גדולה שהקימו את ביתי,את מדינתי, את נחלת האבות השיבו.
*זמנך עבר* יש משהו בשירות הזה כאן,בצפון כשאתה נחשף מידי יום לראיית הערבים אותנו כעם,כאומה כובשת . וככל שאני נתקל בזה אני מתחזק בדעותיי כאיש ימין,אין לוותר על אדמתנו,ירושתנו בעבור נזיד העדשים הערבי.
המרוץ אחר האושר:
1.ההבנה כי גם חוסר עשיה כמוה כהחלטה - לא תחליט לצאת אז תתקע במקום.
2. כשרע במקום אפשר או לשנות אותו או להשתנות,או להחליף את המקום. אף אחד מהאפשרויות לא קלה אבל הן הכרחיות.
3.התחלת בחיוך וניסית לשמור עליו- כנראה גם תצליח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
