*שוטי הנבואה-מי*
אני ישבתי איתה יום שלם כמעט,מנסה לגלות משהו שיש לי לומר,להגיד,לחוש
משהו!?
בכלל לא היה לי מה לומר,איבדתי את הרצון אפילו לדבר באותו רגע איתה.
הייתה נקודה שלא יכלתי עוד לסבול להיות לידה,לא כי היא אמרה משהו שפגע לא בגלל שעשתה משהו בכלל.
פשוט פתאום לא יכלתי לשבת לידה עוד,הלכתי לחדרה יחד עם דף ועט,כתבתי קטע.קטע שטיפה הבהיר לי כמה דברים באותו רגע.חשבתי לשמור את הדף ולהוסיף אותו כפוסט אבל בסוף החלטתי לשרוף את הדף ולפזר את האפר שלו ברוח.
כואב לי הראש , רוצה לשבת ולנוח,הגוף לא מוכן לעצום את העיניים.
קטפתי שני ורדים היום לזיכרה של דודתי ג'ני שנפטרה בשנה שעברה בסילבסטר
האזכרה שלה הייתה לפני שבועיים,ההורים לא אמרו לי מילה על כך.
אבל למרות שאני מאחר,השארתי את הורדים,הם למענה אחרי הכך*שוטי הנבואה-דקה בפרדס*אני עדיין רואה את הפנים שלה בזיכרוני,פנים עדינות לאישה כה חזקה,כמו סבתי הינדה זיכרונה לברכה.
נשים מדהימות.
היום הרגשתי מחוץ לחבורה הרגילה,למרות שהייתי איתם כל רגע כמעט.
הרגשתי קשר רק למתן באותה שעה,זה משונה,יותר מידי בטוחים שאני מאוהב,בשיר,באלמוג,בעמית,בורד ועוד בנות שלא יכיר כאן איש.
כשאני קם בבוקר אני לא חושב על אף אחת מהן,בלילה הקשה אני לא חושב עליהן.
שיר הייתה לצידי בכמה קטעים לא נעימים שלי אבל עדיין אין זה אומר שהתאהבתי בה.
אם כבר,הדבר אומר שעבורי היחסי ידידות שלנו רק חזקים יותר ואני יודע שאני יכול לסמוך עליה.
על כל שאר הבנות שכבר הזכרתי אני לא סומך בכלל.
יש בזה קצת עצוב אני מניח,העובדה שאני לא סומך עליהן כלל,אבל ככה זה.
מתרגלים לחוסר ביטחון המוחלט בהן,האמונה כי כל דבר רע שחושבים עליהן יכול וכנראה אף יקרה.
*Red Hot Chili Peppers - venice queen*
כבר כתבתי סיפרון קטן על הבנות האלה.קטן מספיק בשביל להיקרא בשעה קלה וארוך מספיק כדי שיבינו אותי.
שעות לשבת לידה,ולהרגיש מרוחק ממנה שנות אור,לחשוב שאם אחבק אותה היא תרגיש שלא בנוח,ולכן חושב על להימנע מלחבק אותה.
מביט לה בעיניים,וקולט שאין מה לומר,אדם פטפטן שכמוני,לא מוצא את המילים?
מה קרה?,אני לא בטוח בעצמי מה קרה. אבל אני יודע שאני לא אוהב את זה כלל.
קלילות הדעת שלי הולכת ממני ואני לא מבין למה,היא חסרה לי,הלך השטות שלי.
כואב לי הראש בצורה מטורפת,חש כאב קל בלב,ויש לי את הרטיבות המוכרת בעיניים,דמעות לא מסופקות.
דמעות יבשות,הולך לישון.
עייף וגמור.