מחשבות מהעץ נושרות 
ועפות בסתיו 
נשים רכות על מיטות חורקות 
מפושקות עכשיו 

ואתם נועצים עיניים 
מחכים לזה שייפול 
הכלבים ינעצו שיניים 
בעורו, בבשרו, בדמו, בעצמות. 

ככה הוא אומר במנלכולי

שיר מלא עצב ומלא תקווה

סתם מתגעגע אך לא יודע איך להתבטא

צורך ביצירתיות וביטוי עצמי שנקברו עמוק עמוק עם כל ההדחקות,יחד עם הצבא ויחד עם התסכולים ששמורים שם עמוק בלב