| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 8/2005
מחשבותיו של השוטה
*ארקדי דוכין-חדר משלי*
הנה אני פה שוב בבית,חזרתי מכפר אביב.
יוצא שאני לא יודע אם להתחרט על היציאה לשם או לא.
א' היה זוועתי בעיניי,אבל אני לא נפגע ממנו,כבר עייף מידי.
תמר עודדה אותי למדי עם השיחה שלנו.
יש לי המון על מה להודות כך יוצא,אני לא מכוער,ואפילו יכול להגיד שאני די מוצלח.
אחרי הכל,כמעט וקיבלתי מוניטין של רב זיין.
וגם יוצא שעם צרות הפעילות שלי באמת קורה משהו דומה כך נראה,אבל אני יודע שאני לא אחד שכזה.
יצאתי עם יותר מידי לב,במקום לבוא ולזיין וללכת אני כנראה איהיה זה שיגרום לה לבקש שאעשה משהו.
"לא לאטום אוזניים,לא לעצום עיניים"
טיפה מרחף לי,עדיין רגוע ממקודם,הימים בורחים לי.
המון להודות עליו,והמון לרצות שמעולם לא היה קורה.
אבל מה זה ישנה לי עוד?
יש לי עוד זמן,קצת ממנו אבל עדיין.
מתגברים
מאיר בנאי+ארקדי דוכין-מלנכולי*
יותר מידי דברים מאבדים מעצמם פה.
כוח בא והולך.
מוסיקה זורמת
מוזר לי שמסתכלים עליי ככה,א' לפחות כך מדבר יותר מידי בנוגע לכך,ברמה שכבר עושה חשק עז ביותר לגרום לו נזק בלתי הפיך.
האלימות שלי רבה מידי בזמן האחרון,כנראה מוסר פורקן ראוי.
יש לי את הפרחים שלי,את החיבוקים וחיוכים שלא יכלו לקחת ממני עוד לעולם.
מצב רוח לא מגודר שכזה,תמיד הלבד מפריע לי כי אני אוהב לשמוע קולות אחרים וזוהי גם הסיבה למה תמיד יש מוסיקה בחדר שלי שמקבלת את פניי בכל כניסה אליו.
להשמיע את האנושיות שמידי פעם נראית כאילו נאבדה לי בחוסר הרגישות שנקראת אני
*החברים של נטאשה-פרדי על הבוקר*
אני כבר לא בטוח אם אני מתחרט או לא על המעשים האלה.
כה ממכרת התחושה של החיבוק ההוא.
הרבה יותר מנשיקה,קצת יותר דומה ללעשות אהבה,חיבור פיזי שקצת יותר מעבר ליכולתן של המילים לתאר.
המנגינה זורמת,המילים נכנסות-פרדי על הבוקר.
יותר מידי לעשות,לכל הרוחות מה עשיתי?
ויותר גרוע,מה לא עשיתי?
"מה יהיה מה יהיה?"
דמעה מחליקה מעין שמאל ,אני לא בטוח רק ממה היא.
עושה טוב לחוש דמעות מחליקות,כאב שלא מודע אליו אולי?
קשה להיות כזה קר מבפנים בשעות האלה.
כאן נכנסים בדרך כלל הקולות,הדיבורים והמנגינות.
תמיד כשעלתה המחשבה של חתכים אצלי הייתה תמיד מלווה בפגיעה רגשית ממישהי/מישהו (כשלרוב מדובר במישהי.)
החתכים האלה הם רגשיים בצורה חלקית בלבד,תופעת לוואי נוראית ששמתי לב אליה לאחרונה היא החיוך שלי.
דברים משתנים תמיד,מכונות נשחקות ובני אדם מזדקנים ונפגמים עם מעבר הזמן ופועלו.
*ארקדי דוכין-טמבל*
אבל חיוך לא משתנה סתם ככה,לא?
טוב,לא שמים לב לכאלה דברים עד שאומרים לך שפעם חייכת יותר,והפעם המדובר?
הוא לפני חודשיים לכל היותר,יותר מידי נפגע מהלא ראויים ליחס ומעט מידי מהאיכותיים.
נמאס לחוש כאילו שודדים אותי מהזמן שלי,מהחיים שלי.
מישהו אחר חיי על חשבוני,במעשיו בהתנהגותו וברוע שלו.
תמיד חשתי הזדהות מסויימת עם השיר הזה,במיוחד עם הכרזת הזמר:טמבל טמבל.
נותן יותר מידי ומקבל אפס מידי.
"אבל הטמבל איש טוב לב אכן נראה לו
לחלק לעם את כל מה שהיה לו
ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל
הטיפש התעלף ונפל
הוא התעורר בערמה של קש וזבל
בבגדים בהם נולד עירום וטמבל"
מעולם לא הייתי טוב בלסיים כמו שצריך.
לא אתחיל עכשיו
לילה טוב אנשים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
