| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 9/2005
 ולחושב שעד לפני רגעים ספורים היה כה נפלא
*Billy Corgan - A100*
זה מדהים לגלות איך זה שוב לראות את זה שוב ושוב קורה.
לראות שאי אפשר לסמוך על חברים מסויימים,על לראות שלמעשה לאנשים לא איכפת אלא מעצמם,ולראות את זה עצמי כל פעם מחדש,צרות שאני מביא ואחרים עליי,בגלל שלא שותקים.
מניפולציה על מנת להשיג מטרה,כול האנשים הולכים על פי האינטרסים שלהם כך לומדתי בגיל צעיר,נאיבי שכמותי ...
לא הקשבתי להם,לדעת שאי אפשר לסמוך על מילה שהוא יגיד בגלל שזה עובר לעוד עשרה אחרים בוודאי ברגע שרק זה יהיה נוח עבורו.
השיחות שלא מתקיימות,התקיימו באמת,עדויות בכתב,תאריך שעה ושם.
והכל נמכר בשם האינטרס האישי.
זה היה יום נפלא אבל הלילה נוראי.
ללכת לישון כשמישהי נהדרת מחובקת בזרועותיי.
לקום ולראות אותה במיטתי ולשמוח בליבי לגלות שלא חלמתי את עובדת היותה כאן על ידי על המיטה יחדיו.
להסיט את הוילונות,לגרש את החושך יחד עם אורה הזהוב של הזריחה המשתקפת במי הים הקרובים כל-כך אליי.
לקבל בהמשך הודעה משושה הנפלאה,בתיזמון נהדר,כמו באמת יכלה לקרוא את מחשבותיי ורגשותיי באותם רגעים.
ואז לשוב הביתה לגלות ששוב,מישהי פתחה פה,אחר עונה לה,שוב נוצר מצב ביש.
הן כועסות עליי/עליו/על העולם.
כזאת תחושה של פשוט לצעוק :"שברו את הכלים ולא משחקים"
בעצם,זה שווה אתזה?
לוותר על הרעיון להיות עם אותם אנשים בקשר.
אפשר להוריד את ערך הקשר לאפס,שלום שלום,חיבוק ונשיקה לשלום.
לעולם לא מעבר לכך,הרי לא כועסים על אדם שכזה.
*Billy Corgan - DIA*
חושב הרג,לכל הרוחות לו היו קולטים את עצמם,מחפשי כאב שכמותם.
היום הולדת בקרוב,גם של שתיהן.
12,16,20 ארבעה ימים הפרש בין אחת לאחת לאחד.
השריפה של הכתפיים כבר יותר מורגשת,כנראה בגלל התחושה שמבפנים.
עכשיו לשבת ולשאול את עצמי,למה שלא אנתק את מה שכבר נתתי?
שברו את הכלים ולא משחקים הילדים אומרים.
אבל בעצם,מה היו הכללים?
"השיחה הזאת לא התקיימה"
לך תזדיין.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
