אין יותר מידי דברים המסוגלים להפתיע אותי כיום לטובה,

אך לשמחתי היום אכן קרה משהו נעים ומפתיע.

להיתקל בבן (שכעת נעשה לחייל הנדסה מצחיק) ובשיר אחרי חודשים שלא ראיתיה

נחמד לראות עד כמה רגשות משתנים לעיתים

לחשוב על כל הבנות שיכול להיות איתן משהו ושיכל להיות איתן משהו.

זה מוזר להביט על העבר בצורה הזאת,מרתק אבל עדיין קצת מוזר.

לחפש בן הפרחים שבגינה את ההוא שאני שתלתי בעצמי,

לראות את כפות ידיי נעשות לחומות מן האדמה שנצמדת לעורי.

                  ("עורי אינו עורי עוד")

מחשבות מסתובבות סביב עצמן,מאתרות עוד ועוד זכרונות .

להיתקל שוב במחשבות שחשבתי בעבר,אך לא עוד.

("מה רצית אם לא אותי? לא אניח את הזיכרון בצד הדרך")

אצבעות חומות,מחפשות עשבים שוטים בגינה שלי.

להוציא את ההרגלים הרעים ולהטפח את הפרחים הטובים.

לא פעם ולא פעמיים חשבתי על השניים האלה בחודשים הללו,

לא ידעתי שהוא דו ולא ידעתי שהיא החליפה בן זוג

מפתיע לגלות שהיא טסה,והוא ירוק כסף .

והאם לאחר שתלשתי וגרפתי ועישבתי את אותם עשבים שוטים

האוכל לזרוק אותם יחד עם שק העשבייה שלי?

3 טיפות שמן חריף,לכוויה של מנטה בכל גופי.

בוחן את כפות ידיי,החול יפה עליהן,יותר נעים מאשר ניקיון מוחלט.

("ואשוב ואמעד כי עודני הבן האובד")

גינת נפשי מחכה לי,ואם לא אני קודם לכל,מה כן קודם?