| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 6/2006
הלכתי לאיבוד
אני מביט על מה שכתוב ותוהה לעצמי.
כמה פעמים כבר חזרת על המשפטים הללו?
כמה פעמים התנהגנו כבהמות אחד כלפי השניה (ולהיפך)
לא התבגרנו ,אני מביט באדישות בה.
זה עצוב שאני אדיש כלפיה.
אהבה האמיתית הראשונה שחשתי,הגדולה מכולן (כראוי לראשונה אני מניח)וכעת אני קורא את המילים ולא מתרגש,מחפש מה לחוש כלפי המילים הללו.
אני לא מוצא רגשות כלפיה בתוך באר הרגשות שלי .
וזה מטריד אותי,איך זה שתקופה ברת משמעות כה רבה מבחינת שמחה ועצב כעס ונחמות איבדה מערכה לחלוטין.
יכול להיות שבעצם...התקופה הזאת לא הייתה כה בעלת משמעות עבורי?
אני מחפש סימני דרך בתקופה הזאת,למצוא משהו שרק היא העניקה לי.
משהו רגשי שאוכל לשאת לעתיד,ולצערי אני לא מוצא.
אני תוהה כבר כמה החודש האחרון,של השיחות בהן הייתה תחושה של דיון אמיתי,משהו אמיתי לא היה אלא ניסיון להשתתף באשליה העצמית שלה.
*אקדח*
היא שוכבת במיטה,הטלפון בידיה,רוצה לחייג לשמוע את הקול ומסרבת כל פעם לחייג,היא לא תישבר -פגעתי בה יותר מידי.
דמעות של חוסר הבנה.
האם היא תישבר בשלב כלשהו ותחליט שהיא רוצה לראות אותי שוב?
לצפות בי בלבוש אלגנטי וסקסי לחלוטין שוב.
אתה מתבגר,קולט שהיא לא
לפני מספר חודשים,לאחר ששכבנו בפעם האחרונה היא אמרה לי ,אני לא אוהב אותך שוב לעולם.
והנה היא מתקשרת אליי בחודש הזה ואומרת שהיא אוהבת אותי.
מפתיע שאדם מסוגל לעשות את זה אבל כפי הנראה היא הצליחה.
אני טוען שבמהלך התקופה שלי איתה הנפש למדה להתמודד בצורה שונה עם הכאבים,כבר לא לחוש אותם במכה כמו בעבר אלא לנקז אותם טיפה טיפה,בדמעות שאינן מלוות בכאבים.
שלווה רטובה.
מעניין אם יש לטענה הזאת גם בסיס פסיכולוגי.
אני שוקל להתקשר אליה,אבל די בטוח שהתגובה שלה תיהיה :אני לא רוצה לדבר איתך-בחיים.
במיוחד לאחר שהספידה אותי בעודי חיי.
ואולי היא מקווה שאתקשר.
מי יודע.
אני צריך לשנן מספר דברים לפני שאעשה משהו.
לילה טוב לכם
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
