שקיעות של ימים אל תוך עבר וסיפורי לילדים
*איסתנא*
כמו חבורת קושרים,המתכננים קנוניה ,כך הם מתקשרים-זה אחר זה מפריעים את שנתי ,פוגעים בהתעוררות הטבעית שלי.
מתרגש כמו ילד בהיום חג המולד,צופה בהר המתנות הממתינים לפתיחה.
אנשים לא מעריכים מספיק את הלימודים,באמת שלא.
זוהי המסגרת האהובה עליי ביותר.
כאשר לדבר ולקרוא זאת החובה בעד אין שום חובה של הפקת רווחים מכל רכוש הנקרא לדרך,בעצם בלימודים נקודת המבט שלנו מנצלת את המספרים רק בשיעורים.
מחזור 2006 נשמע יפה,מתנגן יפה.
מעניין אם אשכח בעוד כמה שנים באיזה שנה סיימתי ללמוד ומה היה צירוף האותיות המסמל את מספר המחזור שלי -ל"ד.
*סיגפו*
וצופים וחולצות,חבל שאני לא שמיניסט צופי עוד.
אבל בעצם,הצופים גידלו אותי.

"מאבד מציאות לרגע."

אולי אלך לזמן מה לצופים,להיות עימם ללמוד את התחושה שוב של צופיות.
מחנה צופים אמרת נביילה?
בואי ניסע,יש לנו טרמפ?
אני לא אוהב שאנשים שואלים אותי לדעתי כאשר הם מדברים על יצירה שלהם שהם חשים כלפיה אהבה..
כי במקרה ולא אהבתי למעשה הם דורשים ממני להגיד להם ולהרוס להם את מצב הרוח-מה שבתכלאס הם לא רוצים.
השחר יפציע כל יום מחדש.
הכינוי החדש מתאים נורא.
בלי יותר מידי שיקולים כך עשיתי כך ישאר לזמן הקרוב.
ואתמול,לאכול גלידה עם הקטנה לחייך ולהיות מאושר לכמה שעות-כי אין סיבה שלא (ויש גלידה שמשמחת אותי שבעתיים )
*אדם לאדם-מוש בן ארי*
"בן אדם לאדם לאדם לאדם זאב."

רוצה לצאת לעבוד כבר,לחוש שאני עושה משהו עם עצמי מלבד לרוץ ולשחק כל היום.
רוקד עם המוזיקה,מתנוענע. (כן כן ממש כמו נענע)
המחשב התרסק,ניחא זה היה צפוי כבר מספר חודשים.
"וכל מה שהרסנו עוד נצטרך לתקן"
החדר של אחי הגדול יפה,כחול ים שכזה.
אסתטי ,שלא כמו שלי.
ועם זאת אני ישן טוב יותר בגלל איך שהחדר שלי נראה.
כמה זמן שלא הקשבתי למוש בן ארי כך,נחמד לעשות שינוי שכזה.
המסיבת סיום היא היום,תוהה לעצמי האם אזכה לקחת חולצת שמיניסטים והאם אשאר למסיבת אפטר פרטי של השנתון.
פוש אחד אחרון,ושיהיה אחד טוב.
אני חייב לעצמי ריצה וסט כוח היום.
נראה מה היום יוליד:)