החדר מתנקה אט אט ממחברות.

אחות קטנה שמציעה לי מיץ תפוזים או קולה כאשר אני שוכב למול הטמבליזיה מאבד זמן.

התחלתי בהתקנה של המערכת רמקולים החדשה שלי.

נותר רק לתלות את השניים האחוריים.

אני אוהב את היום הזה,קריר יותר נעים יותר.

טופח-טפיחה על הכתף

תופח-הקמח תפח.

למקרה ואשכח שוב את ההבדלים בין השניים כאשר אני מנצל את המילה הזאת במתכונים לעוגות.

הריצה אתמול עשתה לי כל-כך טוב,השעות היחידות בהן אני באמת ער.

מחר להיפגש עם אסא לגבי התכונית אימונים שלי.

חייבת להיות דרך בה אוכל לשמור על כושר ללא למות מהחום הנוראי הזה.

*Toto-Africa*

תחושה של נוסטליגה,מתיקות של לשכב במיטה כאשר שמש הצהריים מרגיעה ורוח מקררת את גופי.

שלווה פושטת בכל גופי בפעמים בהן אני שוכב ככה לישון.

צריך להסתובב יותר עם מצלמה ביד,הרבה זמן שלא צילמתי.

סיימתי לא מזמן את חולית בפעם המי יודע כמה,תמיד ישנן תובנות חדשות מהספר הזה.

כעת אני קורא את ילדי חולית (משום שזהו הספר שהיה בהישג יד) אני מקווה מידי פעם להגניב מבט אל פאסוט של גתה.

הייתי רוצה להדביק מדבקות של כוכבים על תקרת חדר של ידידה,לתת לה משהו ממני שתאהב לעד.

*סיוון שביט-את מי את משקה דמעות*

"תמונות חולפות כמו בחלון רכבת, ציפורים עפות ולא רוצות לרדת.

 ואת על מדרגה יושבת מול דלת ביתך.

 נשים יפות גבוהות עד השמיים, מרחפות לתוך שקיעת ערביים.

 ואת על מדרגה יושבת מול דלת ביתך. את מי את משקה דמעות"

אני אוהב שירים שהתחושה שלהם היא חורף מתוק.

שן ילדי שן.

ניחוחות של עוגה הנאפת בתנור ביתי,אמא יושבת על כיסא במטבח מחכה שעוגתה תיהיה מוכנה.

אין צלילי ילדים ברחוב,זה משונה.

אין רעש משחק ודיבורים,

ציוציי ציפורים נשמעים מן העץ הסמוך לחלון חדרי.

תחושה שונה,תחושה חמימה.

אני חושב שקוראים לה שלווה.