| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 8/2006
בין אדי הצבע
יושב שוב בחדרי,מוחי עדיין מעורפל קלות בעקבות אדי הצבע והטרפנטין שבהם אני משתמש.
כתמי צבע על אצבעות ידיי ועל מכנסיי,תמיד כשאני עובד מהר אני מתלכלכך.
זכרונות מתל אביב עולים בראשי לאור האדים השולטים במחשבותיי.
זיכרון של פנייה לבחורה ברכבת ואמירה פשוטה "אני מסתכל עלייך ובטוח שיש לך חיוך ממש יפה,אפשר לראות?" היא מחייכת אליי ,מהנה ביותר לראות את התגובות הללו.
ריצה מבנייני השלום לכיכר רבין מלווה ברוכב אופניים בשם אוריאן.
בחור חביב,בן 15 שחורש את תל אביב עם אופניו .
מבדר למדי העניין הזה.
"רוצה להראות לי את הדרך לשם?" כך שאלתיו.
"אין בעיה,בכיף" השיב וכך התחילה הריצה שלי אל עבר הכיכר.
זיכרון אחר,כ20 דקות לאחר מכן על יד כיכר רבין,רואה בחורה עייפה יושבת במכונית.
שוב פותח את פי וגורם לה לחייך,חברי ליעם חשב שזה מטופש מצידי,משום שבתל אביב כל אחד בבועה שלו.
*Opeth-Demon of the Fall*
לפעמים אני שוכח שתל אביב היא מקום שכולו משונה.
אין זה כמו בירושלים שבאיזור הכותל כולם משונים ,אלא פשוט כולם משונים בתל אביב.
אווירה שונה,בעצם זה חלק מזה-האוויר שונה.
*ברי סחרוף+מוקי -משיח לא בא*
מנגינה רגועה שלווה נעימה.
הייתה לי שלווה רטובה למשך שלוש שעות כמעט בים.
אלפי כוכבים זורחים בשמיים מוסתרים על ידי עננים חולפים ומטוסים מסנוורים.
חושך התהום,הבריא האמיתית חושך נצח מוחלט מוסתר בגלים המתחזקים ונחלשים וחוזר חלילה
אני חושב שאני מתחיל למצוא מחדש את האיזון שלי.
הגדר כמעט והושלמה,לא נותר יותר מידי .
התיכנון הוא לסיים אותה לפני שבוע הבא.
אני אוהב את העובדה שאני לא מתנשק "סתם" אלא רק מתוך רגש.
עובדה שהיו לי מספיק הזדמניות ולא הייתי מסוגל לעשות סתם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
