| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 8/2006
יותר מידי שעות
ראה איזה עולם זה ידידי היקר.
בצאתי מן תחנת המרכזית בדרכי לעבודה ראיתי את הקשישה המוכרת שיושבת מידי יום ויומו בקרן הרחוב,מוכרת ספרי תהילים לעוברי אורח,בפעם הקודמת בה עברתי באותה קרן רחוב ממש קניתי ממנה ספר תהילים אחד,עם צלמו של המהר"ן קוק אני מאמין.
מכיוון שיש גבול לכמות ספרי התהילים שאני אקנה המשכתי הלאה בדרכי אל הרכבו של המעביד שלי,המחכה בצידו השני של הכביש.
כעבור מספר צעדים נשקף לי עובד עירייה,האחראי לריקון הפחים העירונייים הגדולים יורק את הסיגריה שלו אל דרך הולכי הרגל.
נתקפתי גועל כלפי אותו אדם,משום שכל תפקידו הוא לרוקן ולנקות את האשפה הוא בעצמו יוצר אותה,הסבתי פניי ממנו בגועל והמשכתי בתקווה שהדברים ישתפרו.
מיד אחרי שסובבתי מבטי מן אותו עובד עירייה ראיתי איש של איזה קרן לתרומות המבקש תרומה.
נתתי לו תרומה צנועה של חמישה שקלים והתכופפתי על מנת להכניס את הארנק בחזרה לתיקי,אך בטרם הספקתי אף לעשות זאת תקפה אותי אישה פלונית בבקשה לתרומה,לא הייתי אומר "תקפה" לולא התחושה הנוראית שהיא מנסה לכפות עליי לעשות זאת.
הרי אין באפשרותי באותם רגעים לומר שאין באמתחתי שקלין וטקלין לתת לתרומה,הרי כרגע היא ראתה את שקיק המטבעות שלי ואת תכולתו.
התחושה הייתה כאילו נצמדה אליי באקדח של רגשות אשמה בבקשת תרומה בעומדי בכספומט.
ולצערי "התרומה" שלי אליה כעת לא נחשבת דבר מלבד תשלום שתעזבני אותה אישה נוראה.
מיד לאחר שנתתי לה מטבע של עשרה שקלים (שחשתי בליבי שבעצם אני משלם על מנת שתסתלק ממני אותה אישה רע) עזבה אותי אותה אישה בלא לומר לי אף מילה,אף לא תודה ,המשיכה הלאה וביקשה "תרומה" באותו נוסח תוקפני .
צדה לה,עוברת וצדה את הפראייר הבא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
