| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 9/2006
הבי לי זרועך
*עברי לידר-אגדות*
הטיילת מלאה בשעות האלה,שומעים את האנשים על הספינות מדברים בינם לבין עצמם,מחכים להפלגה שתתן להם אפשרות לרגע להתנתק מהחוף.
היא נשענת עליי,נעזרת בכוחי לצעוד על אבני הטיילת.
אני מלווה אותה היא מחפשת מראות חדשים,ואני מנסה לרענן את מה שהיכרתי מחודשים קודמים,מנסה לטעום את האווירה.
מרים ידי ומצביע על חנות שבה נהגתי לקנות צעצועים כאשר הייתי צעיר יותר.
היא מחייכת קלות,מספיק על מנת להיות מנומסת,הרי זוהי החנות חמישית שהראתי לה וכבר אי אפשר להתרגש כל פעם מכל שטות שלי.
אני מחייך לעצמי,מבין מדוע היא כה שקטה.
אנחנו מסתובבים ברחובות,מחפשים נעליים נוחות עבורה,משום שהסנדלים לא נוחים לה והיא נפצעה ברגליה.
אני זוכר שביום האתמול בזמן שהיא חיפשה בגדים יפים עבורה אני חיפשתי שירותים ציבוריים,חיוך קל עולה על פניי וגיחוך קל יוצא מפי בעת שאני נזכר בתחושה,לעבור ברחובות ולחפש פינה חשוכה בה להטיל את מימיי ולתהות מדוע אין טבריה כמו תל אביב עם סימטותיה החשוכות בה כל אדם יכול להשתין בשקט.
ועד שמצאתי פינה שקטה והחיוך המאושר שעלה על פניי לאחר שהקלתי על השלפוחית.
מהר מסדר את מכנסיי וחוזר אליה,מוצא אותה עם חיוך קטן כשהיא מעבירה עליי את מבטה.
הייתי רוצה לצאת איתה ליותר צעדות שכאלה,להכיר את האווירה הזאת,של לילה שלא נגמר,שוק של שמחה,כאן תמצא תבלין חריף וכאן תמצא צעצוע לתינוק.
זוהי תחושה מעניינת,לחוש שאתה עומד למבחן במה למול עיניה,מלבישות ומפשיטות אותך בו זמנית, בבגדי קסטרו שכל פריט עולה מאות שקלים ונראה עליי נהדר לפי דעתם.
"את לא יודעת מי אני,כי העשן של הסיגריות,מכסה את המילים האחרות"
המנגינה שצעדה עימי ברחובות העיר.
הייתי רוצה להדגיש את המחשבה כאן,לS.M שני מדמון.
על שטרחה וכתבה לי SMS כאשר הייתי בטיילת ההמדוברת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
