| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 9/2006
סופר כוכבים
המצלמה מכוונת אל הרקיע,יושבת על דורגל וכל התנאים מוכנים.
כוכבים בשמיים,אולי עשרה ניתנים לראיה כבר עכשיו ובטח מליונים מוסתרים מפניי בגלל אורם שאיני מצליח לקלוט סתם כך.
אני יושב על הכיסא הפלסטיק,הוא יציב וקריר למגע עורי בשניות הראשונות שלי עליו.
כמעט ואיני מקדיש תשומת לב למצלמה אלא רק בעיקר לרוגע השרור מסביבי,הרוגע שיש כל יום חמישי באיזור.
כשעה לפני שכל בני הנוער יוצאים לנצל את סוף השבוע המוארך שלהם.
לחיצת כפתור,קליק צמצם נפתח ומאפשר לאור לחדור על מנת להיקלט בחיישנים של המצלמה.
עולם ומלאו משתנה עד לסגירת הצמצם ,היו אלה רק שלושים שניות אבל דברים משתנים כה מהר שקשה לשים לב לעיתים למתי בדיוק קרה השינוי.
אני לא פוחד מהמחר,למרות שהוריי מפחדים מהמוות.
תהילת עולם מחכה לי,באחד מהגורלות שעדיין לא בחרתי.
*Crash Test Dummies-Mmm Mmm Mmm Mmm*
עיניים עייפות,ממאמץ יתר ומצפייה באשליות מתפוצצות לבסוף.
כעס שמרשה לעצמו אחרי חודשים רבים פורקן.
קללות שלא מזהים אותן כתואמות לאופיי,Fuck it.
ואם הלב שלי לא היה כה רגיש לצרכים שלכם,האם הייתם שמים לב בכלל?
ויום שכולו כפרה מתקרב,ואני לשם שינוי לא דואג מחטאיי.
לא משום שאינו חושב חטאתי,פשוט כי כבר כיפרתי במעשיי על חטאי,ואשוב לעשות זאת שנים עד מותי.
כולם מוטרדים מינית,כולם עברו הטרדה,כולם ביצעו הטרדה.
אתם פשוט מטרידים אותי..
שאלה רטורית:"את יודעת מה אני שונא?"
תשובה מידית "בני אנוש,אותם אני שונא."
המשך לתשובה: "הם הכי גרועים"
*עוזי חיטמן-עכשיו התור לאהבה*
אם ישנו אדם בכוכב הזה שלא היכרתי ועליו אני אדמע בכל פעם שאשמע משיריו או אשמע עליו,יהיה זה עוזי חיטמן,שילדותי ועתידי רווים בו.
רצנו כמו מטורפים,ולא ידענו בשביל מה
לב שבור,בו סדקים ודוקר בנשמה
עכשיו אנחנו עייפים
ומכסים במה שבה
את ראשך הניחי על כתיפי
עכשיו התור לאהבה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
