| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 10/2006
דלתות מסתובבות
כבר 4 שעות שאנחנו מטיילים בשנקין ונדמה שזה לא שעומד להסתיים.
מחפשים בגדים בשבילה ובשבילי.
אישתי רואה בקניות כסוג של תרפיה או שמא ספורט,וכאדם שדואג לעצמו היא משקיעה בבריאות שלה...
כל שנה בסוף אוקטובר אנחנו נוסעים למקום אחר על מנת לקנות בגדים,אישית אני הייתי מסתדר עם אותם בגדים שיש לי אך כרגיל,אישתי מושכת אותי לקניות בהתלהבות שלצערי לא מדבקת אלא דוחה יותר ויותר.
היא מודדת שמלה ויוצאת מתא ההלבשה ,מחייכת ומאירה את המקום בחיוכה "זהו היום המאושר בחיי" היא פולטת לחלל הבוטיק ושולחת אליי נשיקה באוויר.
אני עושה מחווה של תפיסת הנשיקה באוויר ומחייך אליה בחיוך מלא .
זה תמיד נחמד לראות שאתה מספק את שאיפותיה של אישתך ,אפילו שאלו הן שאיפות קטנות,אופי חייה של אישתי תמיד היה דורש יותר מכפי שיש לנו ולכן במקום אותה חצי משרה מספקת ונעימה שהייתה לי ולימודים באחת הישיבות פניתי אל עבודה משתלמת ובינונית בסיפוק ובאתגר שהיא מספקת,הכל בשביל לספק את האישה.
לאחרונה אני תוהה אם עשיתי את החלטה הנכונה כשהתחתנתי עם לוסיליה,כן היא הייתה עורכת דין מבריקה ובעלת ראש פתוח הן בשיחה והן במיטה.
אך עם השנים הברק של החדש ירד והסקס השתנה לזה שאני הוא זה שעושה את כל העבודה בזמן שהיא נאנחת וגומרת עליי ,ואני ? נשאר ללא כל סיפוק ושמחה.
בספטמבר הזה יהיה 4 שנים מאז שמישהי ירדה לי ובלעה.
היא נוגעת לי בכתף ואומרת שהיא קונה את השמלה,אני מתנער מערעוריי וחוזר לחושיי ועונה לה שהשמלה יפייפיה עליה והיא מדהימה,בקיצור-תומך בה בקניה .
אני מוציא את כרטיס האשראי שלי ומשלם על השמלה.
אנחנו יוצאים מן הבוטיק וממשיכים לטייל בשנקין ,לא הייתי עובר לעיר הזאת ללא אישתי.
בכל שנה אני אומר בשנה הבאה בירושלים (שכבר בנויה) ומקווה שאוכל למצוא את הרגע בו היא תהיה נתונה לשכנוע שנעבור מהדירת פנטאוהוז שלנו לדירה נעימה ואינטימית בירושלים.
אנחנו ממשיכים ללכת במדרכות שנקין ,זהו רחוב מלא בהכל כך נדמה,תמיד מדהים אותי בתוכנו ובעירבוב שבו,חנויות תקליטים לצד חנויות אבטחה ומספרות לעשירים.
בין לבין אני רואה שלטים ופוסטרים המפרסמים הופעות,אני נזכר בימים שבהם אני הייתי הולך להופעות ומתענג על אותם רגעים של אושר מוזיקלי ומנסה להיזכר בהופעה האחרונה שבה הייתי.ממשיך לצעוד עימה וטועם את שמות הלהקות והזמרים החדשים בלשוני ,מנסה לקלוט אם השמות מוכרים או שמא לא.אני נזכר לבסוף מישהי שהיכרתי שהחלום שלה היה להיות זמרת גדולה שהייתה החברה שלי תקופה מסויימת ,אהבה הראשונה שלי אני חושב.מעניין מה קרה איתה עם מעבר הזמן,האם היא הגשימה את החלום שלה,מה היה קורה לו היינו נשארים ביחד עד היום?
האם הייתי עדיין נמצא כאן בחור הזה שנקרא תל אביב?
אני מרגיש עיניים שמביטות בי ומחפש אותן,אני רואה אישה קרן הרחוב,הנקודה יחידה ברחוב שעוד נותרה בה חלקת טבע ששרה ומביטה בי תוך כדי שירתה.
היא מאוד יפה,עם קול ישן ומוכר.ישנם מספר אנשים שעומדים על ידה מוקסמים משירתה,מניחים שטרות ומטבעות של כסף על ידה,בתוך ארגז של כינור.
את הכינור היא מחזיקה בידה ומידי פעם מנגנת בו מספר תווים.
אני מושיט את ידי אל אישתי ומוליך אותה אל אותה זמרת .אני שואל אותה לשמה ,היא ענתה כך "שמי אנג'ליקה ווקס".לאחר מכן שאלתיה האם יש סיבה לכך שהיא הביטה בי כך קודם לכן וענתה לי שאני הגבר היפה ביותר שהיא ראתה בחיה.
משמה הבנתי שלא היכרנו מעולם ואני אומר לה שבעקבות המבט שלה תהיתי האם יש בינינו קשר כלשהו שבגללו היא מביטה בי כך,היא צחקה בצחוק מתוק ומשכר ואמרה שאולי בגילגול אחר.
אני ואישתי נפרדנו ממנה בחביבות ובדרכנו הביתה סיפרתי לאישתי בזמן ששכבנו במיטתנו על מחשבותיי על מישהי שהיכרתי בשם ליבי רוז.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
