| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 11/2006
ולבסוף אני נושם
*Cradle of Filth - Nymphetamine*
בין עריכת תמונת ותיקון פגמים בסיסיים על מנת לשפר את המיומנות שלי בעריכה אני שומע צליל מוכר שבתחילה חשבתי ודמיינתי אותו,מייד בדקתי -מביט אל החלון .
ידעתי שהריח הזה לא ניתן לזיוף,זהו הריח של גשם והצליל המוכר הוא כמובן טיפות הגשם הניחתות סמוך לחלוני.
משום מה גופי חש כמו בלהבות ובוער בחום פנימי נטול הסבר וסיבה.
הגשם פסק,שתי דקות בערך אחרי שהתחיל,זוהי אכזבה מרה אני חייב לציין.
הקופה קפצה לבקר יחד עם שריס ואמיר,בחור לא מוכר עם אהבה למצלמות-כמובן שהסתדרנו ברגע שציינתי שאני אוהב לצלם כבתור תחביב.
ביקור קצר,מבט בתמונות של הקופה ונטלי ז"ל כאשר ביקרו כאן לכבוד יום הולדת לי ה16 (?)
הזמן חולף כה מהר,היא נפטרה לפני זמן כה מועט,הקול שלה עדיין נשמע במוחי בהיזכרי בה.
האוויר הנכנס מבחוץ מצנן קצת את החום הזה,הלא טבעי שאני מלא בו פתאום,אולי ומציל קצת אותי.
המבט שונה,כבר לא קופצת לחבק אותי כמו פעם ,הייתי רוצה שהיא תשוב לחבק אותי כמו בעבר,שידעתי שאני יקר לה.
לאחרונה חוזר ונשנה הנושא של מצעד הגאווה,בניגוד לדעה שלי לגבי הלגיטימיות של הקהילה ההומו לסבית (שלדעתי הקהילה הזאת לגיטימית וראויה להכרה מלאה כשווי זכויות לכל דבר) אני מוצא את הרעיון של המצעד עצמו ככלי שלא נעים לצפות בו בעיניי.
אולי במקום שבו מקבלים את האוכלסיה הזאת יותר הייתי מבין לו היו עושים שם מצעד אם כבר מתעקשים לרעיון (הסיבה שאני לא מלא תשוקה לרעיון של מצעד פשוטה,למה לחסום רחובות שלמים ולזהם את הסביבה בידיעה גמורה שאיש לא ינקה את זה אחרי כן,בלא קשר לדעת מין (ועדפה מינית) גזע.
הכלי של מצעד אמור אני מאמין לגרום לשאר המדינה להכיר בעובדה שיש פה קהילה כולשהי (האוכלסיה המארגנת מן הסתם*) שלא מתכוונת להעלם ורוצה להודות/להתלונן על מה שקורה בחייה הבסיסיים ביותר,אין ספק שאכן הקהילה הזאת מופלת לרעה מבחינה משפטית ומבחינות רבות נוספות שאין לי סבלנות למנות ולציין.
פשוט יש לי בעיה עם הרעיון של ההמוניות הזאת במקומות מסויימים.
אני יודע שהדבר רחוק למדי מן המציאות היום יומית אבל אני מעדיף לראות בירושלים כעיר שיש בה מציאות שונה,אולי זה בעקבות החינוך האומר שירושלים היא עיר של "רוח ונפש" בעוד שתל אביב מייצגת את עיר הפועלת לתשוקות הגוף.
אני יודע שהנה כאן נכנסתי לשאלת החינוך שלו זכיתי ומה הדבר אומר עליי.
אך ישנו נתון נוסף שיש להתחשב בו בכל הנוגע לבחירת המיקום והוא האוכלוסיה המקומית.
לא זכור לי שקבוצת חסידים (חרדים עבור חלקכם) מכל הקבוצות ביקש אי פעם לבצע אירוע באיזור הנמצא בשליטה כלשהי מוסלמית.
אני יודע שזוהי הכללה גסה אבל מטרת דבריי הייתה להציג את עניין ההשקפה .
נכון,הקהילה ההומו לסבית מקבלת לחיכה את שאר הקבוצות ביתר קלות מן החסידים ומן שאר הדתות והזרמים הקיימים,וזאת משום שהיא מתבססת אך ורק על קבלה לתוך מעגל שורותיה בני אדם חדשים מכל מקום שרק ירצו ויראו עניין להשתייך אליה.
הבעיה היא אם נחזור לעצם העניין היא שקהילות דתיות ,במיוחד דחוסות באמונות ובמסורות (שאיש מן האוחזים בהם אינו מוכן לוותר עליהן) הן לא המקום ללכת לערוך מצעד שכזה.
הייתי רוצה שבעוד כמה שנים יקבלו את רעיון המצעד כברור מאליו בכל מקום,אבל כיום אני בעד שיהיה בתל אביב, או במצפה רמון (מצפה רמון צריכה איזה סיבה שיגיעו לשם)
התוספת של מצפה רמון הייתה מתוך הומור אבל כוונתי אני מקווה הייתה ברורה.
קיום המצעד בירושלים מבקש אלימות בימים שכאלה,אם כל בני ישראל היו אחים גם בתנהגות ולא רק בתיאוריה המצעד היה מתקבל בברכה.
הרי זהו לא המצב,בואו במקום לעורר מהומות,נכין את הקרקע לכך שבעתיד יוכלו לקיים את המצעד שם בלא מאומה
(הכותב הוא סטרייט לכל דבר המקווה שבמקום להקדים את המאוחר ולהצית מהומות הקהילה ההומו לסבית תחשוב בשנית ותעשה כמו הגולים דאז ויגידו-בשנה הבאה בירושלים,אך ידעו שהדבר הוא שאיפה ברוכה אך לא בר קיימא לחלוטין אם השאיפה היא שהדבר יתקיים ללא מהומה)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
