| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 12/2006
הגוף צחק
אני פורס את מעילי על גבי כיסא הפאב,הוא בעל תחושה מתכתית עם ריפוד ישבן חלקלק שגורם למתיישב הנשען אחורנית להחליק עם ישבנו קדימה,בצורה שלא מחמיאה לאיש.
*אביתר בנאי-תחרות כלבים*
העשן של הסיגריות משתלב עם אדי האלכוהל לכדי עשן הצורב את עיניי,מחניק ומשכר מרוב אבדון חושים.
אני עוצם עיניים לרגע,מרגיע את הצריבה המוכרת והמרגיזה בעיניי.
אוטם את מחשבותיי ואוזניי למוזיקה המתנגנת בעוצמה הדואגת לכך שאיש לא באמת יבין מה חברו צועק לו באוזן.
מנסה לדמיין את תמונתי ,רואה אותי לבוש בחולצה אלגנטית כחולה שאני כה נהנה מלהביט על הדפס שלה,הדומה כל כך לסמלו של בית מלוכה ממקום לא נודע.
יודע שבתום הערב חולצתי תריח כמו ידיו של מעשן כבד,והדבר מציק לי.
כי אני יודע שזה יהיה גם הריח שלי בתום הערב,נספג מסביבי על גופי.
*אביתר בנאי-טיפה של אור*
לוגם לגימות ארוכות של קולה דרך הקש השחור שלי.
מנסה להרגיע את הנשימה,זוהי מתכונת מוכרת כבר מזמן.
אחרי השיעולים הראשונים מתחיל הליחה בגרון ואחריה החוסר יכולת לנשום.
ואם נרגעים ונמענים ככל האפשר מהגורמים המסכנים אז ניתן להרוויח לילה בלא התקף אסטמה.
אני קם לשטוף ידיי מן הסופגניות הנהדרות שחילקו,מישהי שאיני מכיר פונה אליי,אני מפנה אליה את החיוך השמור לאנשים ששתו קצת קודם לכן.
היא שואלת מה שלומי,אני חושב שהיא מתבלבת וחושבת שאני מישהו שהיא מכירה ואז אני מבין שהיא סתם נחמדה.
עונה לה שהכל זהב ושהיא חמודה ,מלטף את ראשה בעדינות וממשיך הלאה.
מחייך בגללה,מלקק שיניים תוך כדי ,לטעום עוד מן אותה סופגניה בתקווה שנותר משהו בשיניים.*אבות ובנים*
הצבעים הללו רגועים יחסית אך האוויר רווי ברעש ,מוזיקה בעוצמה גבוהה ואנשים המנסים לדבר איש עם חברו בצעקות,בניסיון להתגבר על המוסיקה.
מאבק עיקש שלעולם יכשל.
התעייפתי זה מכבר לנשום את התעשיינות הרעה הזאת.
סיגריות ואלכוהל,תרבות של מוות קליני.
*אקדח*
רגעים עברו וחלפו,אנחנו בחניית בית .
אני נהגתי לשם,והיא גרה שם.
אחרי הכל אני הייתי נהג התורן הלילה.
לחשוף מה מרגיז בבן אדם לבסוף.
אפשר לומר פריקת עצבים לפני השינה.
דבר שצריך לעשות אחת לחודש כפי הנראה.
מומלץ בחום.
ערב בפרינדס עם ע וק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
