| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 1/2007
כלובי פלדה
*אריק ברמן-בינוני*
מוזר לי שהוא קורא את שמו כפי שהאמריקאים קוראים אותו,למרות שזה הגיוני אם זהו המוצא שלו.
זה היה יום מעייף למדי,הרבה התרוצצויות בעיר ירושלים ולחלקה המזרחי -הערבי למדי.
כן אני עושה הפרדה,כנראה אי אפשר לחמוק מכך.
מרים מחשבים וכלובי פלדה בין לבין משחרר קול קינוח אף לאוויר ותוהה היכן אזרוק את הנייר.
מוקף באזרחים שונים של המדינה,מהסוג שלפעמים אני תוהה מה הקשר שלהם איתי?
*אפשר לחשוב-אריק ברמן*
כתפיים קצת תפוסות ,מהרמות בלתי פוסקות.
אנשים באמת צריכים להודות על כל יום שבו אינם משמשים כסבלים,הרי לא סתם השורש הוא מהמילה סבל.
אין לי אנרגיה לנסוע למרחק גדול מעשר ק"מ הלילה,כנראה משום שאחזור לבד הביתה וזה תמיד לא משהו.
"המון מחשבות עכשיו ,המון מחשבות עכשיו"
מתחשק לי לצאת ולהירדם על סלע קריר עם שמש חמימה שקורנת עליי מאורה.
"לא בא לי להיות בהריון עכשיו"
לא נראה לי שאת בנויה לכך.
אני זוכר את הספסל במצפה רמון שנרדמתי עליו להזיות ארוכות בציפיה לחזרה הביתה.
זה היה טיול לפני מספר שנים,אולי בכיתה יוד אולי יוד אלף,איני זוכר.
משהו בשנים האלה בעל טעם נעים של עבר נקי,שבו הנאיביות והתמימות היו חלקת קבע בחיי,מאז הם קצת קטנו במחוזות נפשי.
שזוהי צורה אחרת לומר שאני קצת פחות תמים בימים אלו של התבגרות פיזית נפשית.
לפחות נפטרתי לבנתיים מהעמסה של כלובי הפלדה שהם השתמשו בהם על מנת לאבטח את המחשבים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
