| 2/2007
ירושלים,פגישה עם ג'מוס:)
מילים אחרונות בנושא כך נקווה.
אני מתגייס בקרוב,אומנם המילה קרוב הינה יחסית אבל אציין שהדבר אומר תוך פחות מחודש אעלה על המדים (אלא אם יעשה שוב שינוי בתאריך הגיוס) ולא אוכל להיפגש בחופשיות כפי שיכולתי עד כה עם אנשים,כלומר למתקשים שביננו ,נצלו את הזמן אם אתם רוצים להראות את עצמכם ואם לא,נתראה בשמחות כמו שאומרים.
נמאס מלרדוף אחרי אנשים ואפילו לא לנסות לקבוע תוכניות עם אנשים שלוח הזמנים שלהם קבוע בסלע ולעולם אינם מספיקים את שיש בו.
בזבוז רציני של אנרגיה ,גם באנשים וגם במעשיהם .
את היום שלי העברתי בירושלים,בחברתה של הילה הג'מוסה.
למרבה הנוחות ההליכה הזאת ברחבי העיר עוררה אותי פלאים בניגוד לימים בהם אני עובד בה 7-9 שעות ביום ולא מתהלך בחופשיות שחשים בעת ההליכה ברחובות העיר עצמה.
לעצור להתענג על מראו של אריה ,סמלה של ירושלים ודמות העיקרית בפסלים ברחבי העיר עצמה.
עם מצלמה ביד ותיק חדש עמוס בכל טוב,מטיילים ברחבי העיר שהייתה עיר ילדותי,עיר שבה עבדתי ובתקווה שאף אחיה בה זמן מה בטרם אחזור למושבים.
כולם רואים בתספורת הצבאית כשלב שעל כך אחד לעשות,אולי הם צודקים ואולי סתם לוקחים את הרצון של הצבא בלישר קו דרך כולם על ידי השוואתו של כל אדם ואדם במכנה המשותף הקל ביותר-תספורת,בגדים,התנהגות.
ואין אחד שחושב מלבדי שהצבא הינו מקום שיש בו מקום לאינבידואל לפעול ושיש יותר לנהוג בגמישות בצרכים מסויימים כמו להישאר כפי שאתה,אין בעיה להיכנס למסגרת אבל האם באמת יש צורך בכך שהמסגרת תדרוש דברים שכאלה מאותו אדם?
בזמן הכתיבה של השורה הקודמת כבר עלו לי מספר שמות של חברים שיגידו בלא לחשוב יותר מידי -כן! ברור ועקבי.
אין לי ויכוח איתם,יש מקום בצבא לויתורים "כואבים" כמו לתת לחיילים לשמור על השיער שגידלו מימי ילדותם .
אם השיקול הוא מראה-שידרשו טיפוח השיער במקום לחתוך ולהקל עניין.
ואם במבצעיות,שיכפו משמעת נוספת בנגוע לאותו חייל עם שיער ארוך,מי יודע אולי השיער הזה יקשה על רסיס קליע לפצוע את אותו חייל.
ירושלים היא עיר נהדרת,אומנם התדרדרה קשות במהלך השנים,עם הזמן דומה יותר לתל אביב,הרצון המטופש הזה בלהיות דומים לאחר ,אם יש לך תרבות משלך תתגאה בה ואל תמכור אותה בעבור נזיד עדשים של מכולות עלובות שעובדות 24/7 והופכת למקום התאספויות של נוער חסר מעש בלילות.
אני זוכר ימי ילדות של שלג בעירי המקסימה,העיר הלבנה מרוב שלג -ירושלים.
בגיל תשע עם מכנסיים קצרים ובלא חולצה משתעשע בביתי צופה בשלג,מידי פעם מכין בעדניות שעל עדן החלון אנשי שלג גמדיים עם חתיכות גזר גזורות קטן קטן ומחייך לעצמי,וחש בחושיו המצויינים של ילד שהעיר הזאת תשתמר לעד בזכרונות חיי.
אני יודע שהלכתי מספיק להיות כאשר הגרביים מותירות תחושה דביקה בגשר כפות רגליי,כמובן שהריח בהתאם אבל זהו לא העיקר,זאת הקורא יודע ומסיק לבד.
בבית המשיח בירושלים עצרתי לרגע,תופש את השינויים העדינים וארוכים שנעשו במרוצת השנים ברחוב יפו.
ומספר המכוניות שקטן עם השנים יחד עם הפיכת הרחוב למעבר אוטובוסים בעיר והקלה על עומס התחבורה.
האנשים אותם אנשים,עירוב משונה של תבליני תרבויות ,של הפרסי והתוניסאי לצד הערבי שמוכר פיתות על יד המאפיה של אותו חרדי שעל חנותו רשום באותיות לבנה - כשר למהדרין!.
מה תערבות משונה וממלאת חושים,הרחובות הירושלמים,בהם כל סמטה עשויה לחשוף נסתרות של אבן זקנה הרוויה בזכרונות וברגעים אין ספור לצד הבניה החדשה של העיר,אותם בתים בעלי חריצי סיתות שמגלים לעין כל -אבן ירושלמית.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
20/2/2007 01:15
בקטגוריות בלילה...., צבא, פסימי, אופטימי, תחושה של סוף, צבא, עייף כל-כך, מחשבות, ירושלים שלי, יותר מידי זמן פנוי, כנות יתרה, יום טוב, יום שעבר טוב, חומר למחשבה&catdesc=אימרה שאומרת הכל
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של s.m ב-20/2/2007 18:01 |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
