| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 3/2007
גינות סחרוב
"עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים"
כך כתוב באותיות גדולות בגינות סחרוב,הכניסה הראשית לירושלים.
אני אוהב את המדינה שלי,
עם פניה המרובות שבה יש בכל רגע משהו חדש עם טעמו של הישן,
שבה ראשי המדינה יודעים להנות ולהתפרסם בכך.
אני אוהב את השיחות שלי עם בעלי החניות במדרחוב בירושלים.
כאשר העבר נמשך אל הווה והדיונים על אומנות שירדה מתפארתה כבר לא תלויים כל כך באוויר אלא באמת נשמעים בתוגה ובאהבה של זכרונות ישנים ומתוקים.
עוצר לארוחת בוקר,שואל לגבי הנחיות להגעה לעיר העתיקה(שבסוף לא אנצל אותן בסוף היום)
נזכר בזכות אימא אחת,בשם ענבר ,בשר מונטפיורי הנשמה הטובה,שכל מה שרצה היה אבן ירושלמית מתחת לראשו.
אני אוהב להתהלך במדרחוב בלא מטרה מוגדרת מלבד לנשום ולהכיר.
להיתקל בדמויות מפתח במדרחוב הירושלמי,בנגני הרחוב ובשחקנים שעובדים במטרה להרוויח את לחמם.
זה קצת שונה כאשר נתקלים בנוכחות כה עוצמתית,כה שלווה.
עיניים שקטות שיודעות שהכל מאלווה .
בקול עוצמתי שנישא לאורך המדרחוב,גורם לכל עין להכירו בדמותו.
ואם אלוהים היה אחד מאיתנו,איך היה נראה?
אומנות ישנה ,שאבדה מגדולתה ,זוהי אומנות הצילום שעם העלייה בנוחות הגישה למצלמה כך גם הירידה בהתאם ברמה.
זכרונות עבר מתערבבים בהווה שלי,עבר של אחרים ,פרצופים שלא היכרתי בעיניי עולים בזכרוני.
ככה זה כאשר השיחות המלאות ביותר שלי הן עם מבגורים שגילם כפול בגילי לפחות פעמיים.
אני אוהב את המדינה שלי.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
19/3/2007 23:59
בקטגוריות בלילה...., בתחושה של חורף, דברים טובים שבאים בהפתעה, יום טוב, יום שעבר טוב, יותר טוב, ירושלים שלי, כנות יתרה, כשהעבר מוכיח שהוא עדיין רלוונטי, כתובת/דברים מעניינים שנתקלתי בהם, מאושר, מחשבות, מסע, מצלמה /בעדשה, שוב בבית, תמונות, אופטימי, אהבה ויחסים
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
