| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 4/2007
שא דבר ברכה
*מוש בן ארי-בין הצלילים*
"ואיך היינו דוהרים בכל הכוח"
השעה 4:40,כבר מספר ימים שלא קמתי בשעה הזאת,בדרך כלל אני קם רק עשרים דקות אחרי כן.
זה חתיכת כאב בטן שיפתר רק בריצה,או ליתר דיוק הליכה מהירה לשירותים והשתחררות של בוקר.
האוכל בבסיס הזה אף פעם לא ישתפר באמת,אם הטעם טוב אז העיכול גרוע,ככה זה,לא?
עשרים דקות לאחר מכן כבר התחלנו להכין את הציוד,זהו בוקר שישי ,וככל שישי גם בשישי הזה האוויר שונה ,כבר מברגע שאתה תופס -נגמר השבוע,יוצאים לבתים.
הגשם שירד במהלך הלילה הוריד את כל הקור לרצפה שמראה כתמי רטיבות בצורות שאין אף לא אחד שדומה לקודמו.
החברה באוהל מתלוננים על הרעש שאני עושה,אבל לא איכפת לי מכיוון שכבר בכל מקרה זהו זמן ההשקמה שלנו אז שיקומו כבר:)
שנוכל להסתלק מהבסיס הזה.
אני מוצא את עצמי כבר לפני שהזמן התחיל בלא עבודה,המזרון זרוק במקומו,על יד הרס'פיה.
הציוד כבר בתוך הקיטבג ואני נושם לרווחה.
מוצא את עצמי מתהלך בעצלתיים ,מוכן לכל באדישות גמורה.
ואין דבר יותר מהנה מאשר לומר לסמל ולדי (כן,זה השם האדם הענקי הזה) שלא ,לא אעשה את מה שהוא רוצה כי אני פטור מזה.
מאין תגמול כנגד העובדה ששלחו אדם אחר חמשוש .
ובזמן שאני מטייל לי בפלוגה,מושיט יד לעזרה מידי פעם ותורם את חלקי,להזיז את העניינים מגלה שעוד מעט נסיים ועדיין לא הגיעה השעה 6.
הסידורים הושלמו כה מהר שלפני ששמנו לב הפלוגה הייתה מוכנה והמפקדות אפילו לא יצאו ממשרדים שלהן.
המחלקה נעמדת בח' אחת גדולה,כמה מדהים לראות מחלקה שלמה שבמשך השבוע לא חשבה אפילו לרגע על התארגנות מהירה רצה ועובדת ביעילות על מנת לצאת כבר הביתה.
כנראה המפקדות לא משתמשות בתמריצים הנכונים,לא?
אתן לחיוך שלי לדבר בשם עצמו,אנשים מצחיקים.
מפקדות שלא יודעות איך להתמודד איתנו.
החיים מצחיקים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
