*מוש בן ארי-גל*
זה מדהים עד כמה החיים משנים את דרכם באותם רגעים שבהם אתה על מדים.
לשכוח את הפלאפון ולגלות זאת ברגע שאמא נוסעת בחזרה לבית.
להתקשר מספר פעמים מחנות ובה שתי נשים מבוגרות כסבתי בערך בחייה,ששייכות לדור שמלא התחשבות ואהבת העם והצבא.
מייד הסכימו שאתקשר ואפילו אולי לשלם בעבור מונית על מנת להגיע לבית ולקחת את הפלאפון הארור.
ואפילו אז תוך שניה לתפוס טרמפ בחזרה,לקלות שהגעתי לפני אימי הביתה ולחזור במהירות רבה מן הצפוי לתחנה,עם פלאפון הפעם.
יש לי יכולת מדהימה שכזו,לאסוף סביבי בנסיעות אנשים שמדברים,שצוחקים,שממלאים את הנסיעה בתחושה שונה.
שהופכים את הנסיעה לחסרת צורך בספר ודיסקמן.
לנסיעה שראויה לצילום אנשים בה.
כמו אותה בחורה חמודה שהתחלתי איתה בשיחה ברדתי מהאוטובוס,לעד לא אדע את שמה ועדיין אני יודע שיכולתי לנשק לה ותשמח למרות כל דרגותיה.
מדהים איך שהעולם מזמן לו צחוק ואושר.
כמו שאתקל בחבר מן הכיתה,מהפלוגה באותו אוטובוס שבו אסע.
כי רק אני זוכה לניסים הקטנים הללו כך נדמה.
יש משהו מיוחד בנסיעות האלה שלי.
בדיוק כמו שכאשר המתנתי וחיפשתי את הרציף ממנו יצא האוטובוס לכיוון הבית נתקלתי באיילת היקרה.
כי זה הזהב האישי שלי,קארמה טובה ומזל טוב.
והתכנון יוצא לא רע בכלל כך.
אותה רוח רכה נמצאת בכולם במהותם בצורתם מביאה חלומות מעולמות רחוקים מגלה היא סודות מביאה היא צלילים נושקת לסלע משנה בו צורה וחזור היא חוזרת אל מסלולה
*מוש בן ארי-גל*
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
