אלו אותן שעות מתות שאני רגיל אליהן.

שבהם איש לא קורא בשמי ומתקשר.

וזה לא משנה לי ,המנוחה חשובה יותר עכשיו.

בקרוב השבוע מנוחה מן הטירונות יגמר,ואני בחצי צפייה מקווה לראות מה יקרה.

כל כך הרבה אפשרויות גלומות בשבוע חופש הזה.

מהצעות מיניות לרוב ועד סתם לשבת עם המשפחה ולהנות תוך כדי אכילת שיפודים.

מגרד לי בזקן הצעיר שלי.

רק בן עשרים יום וכבר מגרד.

ואבא שלי שעומד לנסוע בקרוב לעיר מולדתו.

והמון צילומי שחור לבן שעוטפים את זכרונותיי,ממלאים בהם רגעים שלא היכרתי .

מרגיש את ברך שמאל מתלוננת בכאבים על שעשיתי לה.

אבל אני ממשיך הלאה,כמו תמיד.

הכאב לא ישאר אחריי.

הביקורים אצל עוגי עושים לי טוב

אני מעביר את הלילות עד לתשישות,כי זה מה שאני מכיר.

כשאיש לא משגיח על השעון ואומר לי -לך לישון צעיר .

ואני ישן שנת עייפים,שנת תשושים.

קם 6 שעות אחרי כן,תוהה איך הזמן עובר כה מהר.

אלך לישון,בתקווה שארדם עם חום חדש מחר.