אין הרבה חגים ומועדים שאני אוהב כמו את ל"ג בעומר,חג שכולו להבה ובשר.
בדיוק מה שרופא רשם לי בימים האחרונים.
לצאת לריצה ולדעת שיש להיכן ללכת,שהמדורה כבר דולקת וכל מה שעליי לעשות הוא להגיע,וכדאי שעם בשר.
מחר אסע לצבא לשבוע אחרון של טירונות.
נראה איך הדברים יתקדמו,אולי אצחק יותר כשאני מודע לכך.
אני מודע לשינויים שנעשים סביבי,באיך שאחרים רואים אותי ואני אותם.
יש צורך בלהתחזק,עוצמה שקטה שאיבדתי ויש להשיגה בשנית.
אני יכול לראות אותך עומדת מולו בבית החולים,הוא נוטה למות ואת כואבת איתו.
יש המון דברים אנוכיים שעמדתי לומר לך ונמנעתי ,כי ידעתי שאת צריכה חיזוקים ועידוד,
לא לאישור ,אלא פשוט בשביל שתחושי שאני כאן בשבילך,אז שותקים כי זה לא באמת כה קריטי וחשוב כמו שעשיתי מזה,פשוט לקחת את העניניים בצורה נבונה יותר.
הלוואי ותמיד יכולתי להתנהג בצורה כה שקולה,הלוואי והדברים ישובו להיות כשהיו,כשאת ישנה אולי אפילו לידי.
אבל העיקר כשאת רגועה,שלווה שוב.מה שבאמת חשוב לי,זה שיהיה לך טוב,ממני כידיד טוב ומהעולם בכלל.
לפני מספר חודשים אמרת לי שאני אחד מאותם אנשים בחיים שלך שאת תרוצי להיות איתם אם יתאפשר לך,כיום אני יודע שהדבר השתנה,ואני עצוב על האבדון של המעמד הזה בחייך,ולצד זאת שמח ומאושר לדעת שלטובת אהבה איבדתי אותו.
אז אני מנסה לומר במילים אחרות,שאיכפת לי ממך ,מאוד יקירה.
ואני לא מצפה שתקראי כאן,כי אנחנו פשוט לא קוראים אחד אצל השניה.
ומנסה עדיין לתת מקום פיזי לתחושה שלי,לרצון שלי לאושר שלך,כבתור חברתי הטובה,כבתור אדם מדהים שנקרא לחיי.