DSC_0039 copy, originally uploaded by yodacantechu2.

מספר שעות,לאיותר מכך.
מספיק על מנת שאוכל לחוש את האווירה ולא למאוס בה .
קצת פרפרים ונחשים על הגג,מרוממים את מצב הרוח ,מאפשרים לחוש אחרת בעיר שכולה זהה,בעלת קצבים משתנים שמעידים על שגרה בעייתית.
שוב לעלות על המדים,לדעת ששוב המזל שלך שיחק לך בכך שהבכלל הספקת לעלות על הרכבת ולא פספסת אותה.
הפרש של שלושים שניות,זמן שבו לשם שינוי לא חשת שום לחץ.
זוהי תכונה מעניינת,לדעת שיש סיכוי סביר ביותר שלא תגיע בזמן,אך אתה יודע שאתה רק מפסיד זמן מלהיות עם אותו אדם שקבעת איתו אם תפספס אך לא תענש.
עדיין ברגע שאתה קובע לעצמך בראש את המחשבה-אני לא מתכנן להגיע לקרובה אלא לבאה אחריה,משום מה אז התנועה מסתדרת ,הכבישים מהירים שוב.

*Nickelback-Someday*כבר לא מנסים לכלוא אותך במאבק מטופש של דווקא ונעשה לו כך וכך.
אלא מפנים לך את הדרך,כי אותם כוחות שקודם לכן נראו כפועלים נגדך מבינים שאיבדו את האחיזתם בך.
כבר אין איום.
וכך אתה מגלה שישנה חניה בדיוק במקום הטוב ביותר עבורך בדיוק בזמן הטוב ביותר,דקה לחכות ועולים לרכבת,מזל רן מה שנקרא.

דברים מצחיקים שקורים כמו אח שחוזר עגבניה מים ושם מוכר ומוטל בספק בנוגע לרמת אהבה אליו מציעה להיפגש.


How the hell did we wind up like this?
Why weren`t we able?
To see the signs that we missed