| 6/2007
כנס מתגייסים
זוהי שעת לילה,מאלו שמקדימות בקצת את השעות הנהדרות יותר של היום.
אותן שעות שבהן אפשר להישכב עירומים על המיטה בלא לתהות,האם מישהו יתפרץ ויהרוס את הקסם של הרוח המרגיעה העוברת על הבשר הבוער .
ישנם ימים שבהם אני חש בשיא כוחי אף על פי שפלת גופי.
עם כאב גרון וציפורן טורדנית מטייל,מדבר ומגלה שהנה עוד אנשים הצטרפו לרשימת האנשים שאוכל להסתמך עליהם בעתיד.
אני ממשיך בהליכתי,החום גובה מידי בעבור אדם שכמותי,לבן מלבן וסובל מחום יותר מפינגווין במדבר.
המצלמה מורגשת היטב בגבי,נותנת לי את התחושה הטובה של ביטחון,הנה איתה אוכל לעשות דברים שונים,יפים יותר.
חיילת עם מספר ארונות על כתפה חולפת על פניי,בעלת פנים מלאות נערות וצחוק.
נעים לגלות שישנן גם קצינות שמלאות צחוק.
אני חולף בין הדוכנים אחת מהחיילות מביטה בי בתמיה ולפתע מחייכת,כה נעימה התחושה שאני משלח כמו יונה לדרכה את חיוכי ואת מילות הפרידה אהובות עלי כל כך-שיהיה לך יום נהדר.
מעת לעת אני מגלה במתחם איזה להבה שבוערת לה ומעודדת אחרים לחייך.
ואני שם מסתובב עם המצלמה,תוהה אם להתנתק מהתחושה ולצלם או להישאר קרוב,מחובר רגשית לתחושה שהלהבות הללו מעניקות.
"שיר למעלות,אשא עיניי אל ההרים"
ביום שלישי,כאשר הייתי בדרכי מן הבסיס הביתה,שוחחתי עם אישה שדרך משפחתה הבינה את חלק מצרותיו של הצבא,דרך אכזבות אישיות רבות,אישה ישרה,ישירה,בגילם של הוריי,נטולת אשליית הביטחון בצבא.
מביט בה,יודע שלא אוכל ולא ארצה לנסות לתקן את החוויות שחוותה,שלא אוכל להחזיר לה את תחושת הביטחון במדינה,לא כאשר אני רואה מידי יום את שגיאותיה הרבות מספור.
קשה לי,והמדינה כגוף אחיד לא עושה דבר שעשוי לתקן את המצב בזמן.
בקלות הייתי הופך את זה לדרשה סביב כישלון המדינה בניהול עניינה,בניהול הביטחון שבה.
אך אנסה לחזור לנקודת הפתיחה שלי,כי הרי כאשר גולשים מנושא מסויים אפשר גם לשוב לתחילת השיחה ,זאת אומרת לפחות אם מנסים.
אני מביט בהם מסביב,עם תג התפקיד שרציתי לעצמי,מקיפים אותי,במצלמותיהם.
ואני אכול קנאה ברורה בהם,שלא ניסו והגיעו להיכן שאני חושק להיות.
המדים אינם עשויים מבד נושם,החום והלחות עושים את שלהם,מותירים אותי מזיע,רטוב וחש גועל בתוך בגדי,משתוקק להתפשט ולקפוץ לתוך אותו מקרר קרח שהביאו אנשים מאגף הלוגיסטיקה.
ויעל צוחקת על המחשבה הזאת,אומרת שאם אעשה אתזה לא יעמוד לי במשך עשרים שנה ואני אומר לה שאין לה צורך לדאוג לגבי זה,יעמוד כן יעמוד.אחרי הכל ישנם דברים שאף תנאים קיצוניים לא יפגמו בהם
חש את החום עולה,ואת הכאב ראש המוכר מכה בי בזמן שאני מזיז את הראש מצד לצד,מנסה להתנער מתחושת הגועל ,תום אבני אומנם התגייס,אך עדיין בזכות מעמדו זוכה לתפקידים וזכויות יתר שלא יקבל אף אחד אחר.
"אני מתגעגע לחורף שלי" נשמעת המחשבה בהביטי אל הקרטיב שבידי,שאדי קור נושבים סביבו.
עושים לי חשק עז לנסוע למקום שכולו קרח וקור.
אני מביט במיטה ויודע שארדם עליה בעירומי,נותן לאבריי להתפרס ולהתמתח,ולרוח לעטוף את גופי.
ואקשיב לרוח הנושפת מבעד לחלונות.
ואצטט כמשנה ישנה את האמירה "שלום בית"
ואמתין לתשובות.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
26/6/2007 23:32
בקטגוריות בלילה...., בתחושה של חורף, יום טוב, יום שעבר טוב, יותר טוב, כנות יתרה, מחשבות, מצלמה /בעדשה, נחמות אישיות, אופטימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
