אני מסתובב ברחובתייך,מוכרים ועם זאת כה זרים לי,אני לא רגיל לכך שהרחובות עמוסים גם בשעות הלילה המאוחרות.

גם לא בעיר ילדותי זה היה כך,שם רחובות העיר היו נסגרים כבר בשעות הערב המאוחרות,מותירות את האנשים מחפשים,יוצרים מה לעשות.

בעוד שאת,מעניקה לאורחייך הליליים תעסוקה 24/7 עם מנוחה קלה בשעות 4-5 בבוקר.

כבר לא כה חם בך והאוויר ניתן לנשימה בקלות יחסית, אני בסנדלים ושרוואל וגופיה לגופי.

חוויות כאן נצמדות לגופך,כמו במעבר בין קורי העכביש.

כמו סיפורו של הקבצן בעל רגל אחת המתהלך על קביים ומבקש,מתחנן במבטו לנדבה.

ואיך המשכתי כמו כל שאר האנשים הלאה בנחיל הקבוע הלא נגמר שמתהלך בלילות בדרך אל הים.

הכל בתחושה של בנמצא כאן,אם אלך מספיק ברחובות בטוח אתקל במה שחשקה נפשי בין שאמרה לי ובין שלא.

העומס יורד מהרחובות בשעות הלילה,אך התחושות והרגשות רק גדלים.

בניגוד לראש שנמוג עם העלמות האנשים,הרגשות והתחושות נותרים,מחכים לכל אדם שיעבור ברחוב ,כאוויר לנשימה שאחר ינשום.

וכאשר יש יותר רגש מאנשים ,נוצרים זכרונות בעלי משמעות רבה יותר,אפילו כשהאירועים לא משמעותיים.

יש לי תסביכים ארוכי שנים עם העיר הזאת,כל פעם מעריך את יכולתה להיות מקור למעשים ופעילויות בכל שעה ועת.

ועם זאת,מתעב את העבודה שהכל כה פרוץ בה,אין גבולות,ואולי זה מה שכה קוסם ושנוא עליי.

בתל אביב אתה מסתובב וקורים דברים,בירושלים אתה מסתובב ונושם זכרונות,אירועים ,קסמים ושלווה.

*הינך יפה -עידן רייכל-תודה לנאוית שמצאה לי*

אני מצלם את פניהם,את קסם חייהם ,יודע שאם אעשה זאת נכון כולם יחושו איתי בהתבוננם בתמונות את הרגע.

ובין לבין מחשבותיי על אחי התימני שמתהלך איתי בחוף הים,ושיחה נרקמת ומשלימה חסרים.

"ביקשתי את שאהבה נפשי ולא מצאתיה
חיפשתי בין כל רחובות העיר העמוסה שקרים ולא מצאתיה"

וכך אני יושב לצד שתי בחורות יפייפיות בפאב האחת שערה להבה והשניה בעלת מתיקות יוצאת מהכלל,בעוד שאת השלישית שבעבר נישקתי מופיעה על הבמה,מקסימה באופיה.

הצחוק עולה לליבי מבטני,מדליק ניצוץ רך של חום בעיניי ונותן לי לחוש את מלוא ההנאה.