"הלוואי ולא הייתה לנו את הפגישה הראשונה הזאת"
או בעצם לו כבר הייתה לנו פגישה ראשונה,כי אז לא היה את הלחץ של הפגישה ראשונה ואיך נתמודד איתה.
אני מחייך וחושב לעצמי על שלפעמים מחשבותיי חוזרות לעבר במטרה ליצור עתיד טוב יותר.
ואולי זאת המחשבה שחציה דמיון ,שהיא הייתה רוצה להיפגש אך מתלוננת על המחסום שבעיניה כה גדול.
ושהחיוך גדל בגלל התחושה מהדברים שלו זה היה אחרת היא כבר הייתה נפגשת,ואף מחייכת בחיבוק שלי.
לעיתים ,כאשר אני מתהלך על שפת הים,בנקודה שבין המים לחוף היבש שבה רגל אחת יבשה והשניה רטובה.
אני מהרהר באנשים,במעשיהם איתי ובחייהם.
תוהה על שיחות,על מעשים וימים בלי צחוק שחווינו בטעות.
מהרהר במעשים שנולדו ובחברויות שהתבגרו מריבים,מחוויות .
מרים את אחת מרגליי בצעד נוסף חומק מנתז של גל למכנסיי
אדם יוצר לעצמו במהלך חיו מקומות שלווה,שאליו הרגליו וליבו יקחו אותו בשעת הצורך.
כמו העץ עליו טיפס ונפל בימיו הראשונים של ילדותו,זוכר את השריטות מהנפילות מהחיכוך עם הגזע,שוכב בצילו עד היום,למרגלות עליו וזכרונותיו המתנופפים ברוח ימיהם.
ואני?,מצבור מקומות אספתי לי לשלווה,יודע שלעולם אין יותר מידי מקומות בהם אדם יתפוס נחת מעולמו.
וכשאני בים אני אוסף את מחשבותיי ומאפשר להן להיצמד לגלים ולרוחות,ולהיסחף למקומות אחרים.
משלח אותן להתאוורר,לחזור אליי מלאות בתחושות חדשות,מילים ומעשים אפשריים עם מלח ים וטעם של אפשרויות ויכולת עתידית מלא בחיוך.
חש את המים מטפסים על רגלי הימינית,מזכירים לי שכבר הגעתי לסוף החוף בהליכתי והסתובבתי ,כעת מאפשר לימין להירטב ושמאל מתייבשת לה.
מהרהר על צלקות ישנות שעדיין חשופות לכל עין,בולטות ממש מן העור לכל.
אני לא מכיר הרבה אנשים שכמוני נוהגים בנוגע לצלקותיהם.
מותירים אותן חשופות לאור ואוויר,לשאלות וסקרנות.
יודע שאם אשאל אוכל לענות ברוגע ,כי אין אסון בידיעה על עבר מצולק,רק הבושה באירועים מותירה אותנו מאחור.
זרמים רבים נסתרים מאיתנו במים ובחול המוצף לפרקים במים,ממש כמו מה שהולך אצלנו בראש.
יש הרבה יותר מן הנראה לעין.
אני מחזיר את מחשבותיי למעשיי,יודע שהדרור שנתתי למחשבותיי הביא לתוצאה.
יותר שלווה נמצאת כאן בלב שלי,אפילו בלא שאמרתי מילה,ואולי זוהי הרוח שלוקחת איתה את המכאובים.
מנער את רגלי מן המים ,בודק שלא מלאה בחול ומתחיל את הצעדה הביתה,כבד פחות מכפי שבאתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
