*מורן גמליאל-מקום בלילה*

אלו ימים חמים חסרי אנרגיה,החום גורם לכך שבלילות תמיד נהיה עייפים.

והיום היה מתיש במיוחד,כי שעה וקצת אחרי שהגעתי הביתה כבר נרדמתי,מצאתי את עצמי אחרי כן בשעה 4:30 בבוקר קם,תוהה מה התיש אותי במהלך היום הזה.

ימים עייפים,שמותירים את זכרונות חופשת המחלה שלי זוהרים עוד יותר.

תחושה של מציאות אחרת ,היגיון שעוצר מלכת כאשר עוברים בין השערים.

מגלה שהמצב בו אני נמצא אינו כזה רע,רק דורש שיפור קל.

נושא מילות ברכה לעומד מולי,כי לך תדע מתי הוא יגיד גם לך.

בצבא הלילות שלי חסרי כל,חשוכים מחלומות,מותירים אותי להבדיל בין יום ליום רק על ידי יקיצה מן השחור העוטף אותי במחשבותיי.

יושבים ומפטפטים אך לא עושים דבר משמעותי.

תחושה של ב' נצחי.

גילויים קטנים כמו שזריקת זין והגעה מתי שרוצים למקום מסויים עשויה כן להשתלם,ולא רק להיות העייף התמידי,זה שמגיע בשעה המקודמת ומגלה שיש עליו לחכות עוד שעות רבות בטרם ישחררו אותו.

זה מצחיק,נסעתי הביתה למספר שעות,שעות התאוששות כך נראה.

מגלה שאין לי צורך בדבר בבסיס,הכל כבר שם.

מזה שיש לי שלוש כריות ואני יכול לתת לחבר ועדיין יוותרו לי כריות עבור עצמי,או לכך שלפתע יש לי המון מדים מיותרים שאפשר להחזיר במקרה הצורך ועוד.

תמיד עדיף שיהיה ציוד עודף.

זה עצוב,רק קמתי וכבר צריך לארגן את הדברים,עוד יום בצבא,חזרה לבסיס ,והפעם השלוש שעות נסיעה משתנות בעקבות האוטובוסים.

נראה כבר מה יקרה איתי.

בוקר טוב שיהיה לכם