זה חסר לנו,להם.

אתה רואה אותו מהצד בהופעה מרושלת,יודע שהוא כעת חושב על כמה זה נוח,

לפתוח את כפתורי חולצה או סתם להוציאה מהמכנס.

לא אצל כולם תראה את התופעה הזאת,אך אותם שכן,קיימים בכל מקום.

חסרה להם הגאווה במדים,הנוחות ואהבה לבגדים שאותם הם לובשים.

זה בולט באופן שהם ממהרים להסירם מגופם,בחיפזון,בתחושה העשויה לקבל את הביטוי -"הו עכשיו אני חופשי."

הייתי רוצה לחזור ולחוש שמחה במדים,את תחושת השליחות בשעבר חשתי כאשר עליתי על המדים.

לתחושה שלארגון שאליו התגייסתי יש שליחות ומטרה המאחדים את כל חבריו ולא רק על הנייר.

חסר לי ולחלק גדול מהדור שלי את הדבר הכי חשוב.

את תחושת השליחות שאמורה ללוות כל ויום בשירות הצבאי.

את הרצון לבנות ולתת ובכך להיבנות ולקבל.

אני רוצה לשוב לתחושה של יעילות,שהזמן לא בוזבז על חשבון משאבים ואנשים,שפוליטיקה משרדית לא הייתה הגורם הקובע לקבלת החלטות ורעיונות.

אני רוצה להתבגר בתחושה שהותרתי מורשת שונה,שמטרתה וסמניה הם התפתחות התחשבות,הרגישות במקום שבו אמצא.

קיטרתי והעברתי ביקורת על הצבא שלנו,על הבזבוז שמתבטא במשאבים,זמן ,אנשים. ועדיין כל מה שאני רוצה הוא לתת יותר.

ואני פוחד מהיום,שבו אוותר על המטרה והכוונה הזאת.

רוצה להשפיע ואולי רק אולי להעניק למסגרת שלי את היכולת לעבוד כפי שרצתה לעבוד.

גיוס חובה,כי זה צריך להיות משהו מבפנים.

חינוך אחר יוביל את אותנו אל הדרך