היא מתחילה להציק לי במהלך הליכה לאורך המסלול,מפריעה לי בהליכה שנעשתה למוכרת מידי במהלך החודשים הללו.

מעבירה בי תחושה של חולשה ,של חוסר ביטחון.

דברים שאסור שנחוש מאיברי גופנו,במיוחד כשאתה מודע כל כך לכמה שאתה תלוי בהם על מנת להתקדם.

ככה זה לגבי הברכיים,כך הדברים לגבי כל האיברים כולם.

*אביתר בנאי-יש לי סיכוי*

זה עובר בנסיעות בעיקר,כך עניתי לשאלה שלו לגבי איך עובר השירות שלי נכון לימים אלו.

ואיך הסופ"ש המשיך בסקרנותו,ובכן היה קל לספר שבהנאה מרובה,אך לא יכולתי לספר לו ששעות מעטות לפני שיצאתי לבסיס,

כשעוד החשכה עמדה באוויר וקרירות הלילה שלטה ופינקה אותנו במגעה.

אצבועתיי טיילו על עורה שאני כה אוהב לחוש ולנשק.ושאת פניה ראיתי בשעת התענגות כשאצבעותיי,כבר לא היו עליה אלא בתוכה.

ושאת עיניה עצמה בזמן שהתעמקה בתחושה שחוותה באותן רגעים.

אחרי הכל,לא את הכל אפשר לספר לחבר,לא משנה עד כמה הוא קרוב.

בדיוק כמו שלא יכולתי לחלוק עמו את העונג שלי מלראות אותה כך,מאבדת שליטה בגלל מעשיי,בגלל מגעי.

והשיחה הזאת בעצם לא קרתה כלל,רק רציתי לחלוק.

נרדמתי בחיקה לדקות ספורות,וכשקמתי חשתי שלווה נעימה שכמוה לא חשתי זמן רב,ערני יותר,

עם ידיעה  שכאשר אפקח עיניי וארים את מבטי ,אראה אותה מביטה בי בחיוך,ואנשק לה וזה ירגיש לי נכון.

ואנשק לה.

                    "אני מרגיש שמשהו משתנה            

                            העייפות תחלוף האור יעלה                   

                                         ואז אכיר אותך יקירתי       

                                                 ומיד תכירי את אותי"

אני חש שלווה איתה,וחיבה עמוקה,שכמוה לא חשתי זמן רב.

"התגעגעתי"

לחשתי באוזנה כשחיבקתי אותה בהיכנסי לביתה.