אומנם רק בעוד ימים מספר יקראו השופרים בקולם,והתפילות יסתיימו והשנה החדשה תחל ,וספר החיים יפתח מחדש לשנה נוספת.

אבל הנה עבורי כבר השנה החלה,באותו טקס אהוב משנים עברו.

כשהכתפיים דואבות מחוסר חילוף ואלונקה שלא עזבה את הכתף וחיוך אחד ארוך שלא עוזב את הפנים.

מתנשף ,הכתפיים בוערות והחיוך חזק בפנים.

מנגב את התפוח בפניי,מלטף בעזרתו את המצח והלחיים עובר באף ומנגב עוד קצת זיעה מהפנים.

מוריד אותו אל פי ולוקח נגיסה גדולה.

חש את המליחות המוכרת והחמיצות המתוקה של התפוח והזיעת המאמץ שלי בפי.

מחייך נשום נשימה עמוקה ואומר בליבי,שנה טובה.

ואני אומר לו בפה מלא עדיין,מעולם האלונקה לא הייתה כה טובה אליי