לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


החיים הם בדיחה מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר
Avatarכינוי:  סבא איוב השוטה התלוי הפוך

בן: 37

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:


קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2007

אסלח לך ברגע שתספיק לחטוא


*קחי אותי-מוש בן ארי*
אני נדהם כל פעם מהטיפולים שאני חווה בפיזוטרפיה.
ומהעובדה שאני מגלה כל פעם מחדש את נכונות העבודה שאפשר להירדם בכל מצב שהוא.
גם כשאלקטרודות מחוברת לגב וזרם חשמלי פועם לאורך העצבים בגוף.

אני זוכר את שיחתי עם הרב בשיעור שהיה ברביעי בלילה,שהוא בעצם ליל אתמול.
עם סיפוריו הוא מרגש אותי,על טהרת הדמעות בתפילה ועל כוחן העצום,בדיוק כפי שאני מתרגש כל פעם מחדש באמירת קדיש בדרכי בנסיעות.
העיניים עייפות משעות רבות של קריאה במהלך הנסיעות הרבות שערכתי לאחרונה,

"אז קחי אותי בזרועותייך, הביאיני אל הכרם
שם השקיני מן היין האדום
ולמדי בי אהבה, שלעולם תחיה בי
רק בידקי שליבי אינו נדם"

אני חש רגשות מנוגדים לגבי יום המחר,שהוא יום קדוש לעם הזה,העם שלי,אומנתי.
אחרי הכל,אני מקווה כל שבוע לנצלו כמה שיותר,לראות חברים,לטייל,לנשום,לצלם.
והרי מחר,החוקים שונים אין זה כמו שבת רגילה,אלא יום כיפור בכבודו ובעצמו.
שבמהלכו הכללים שונים וברורים עד מאוד.
ואני תוהה לעצמי האם אפשר לחוש איזשהי אכזבה מכך שהנה -סופ"ש -הזמן המקודש לכל חייל בכך שהוא כנראה יהנה בבית ויעשה כרצונו כעת מוגבל בעקבות החג הזה שפתאום נדחף לנו במועד הזה.
והרי הצער הוא בכך שיש הרבה דברים שלא תעשה,והרי כמה אפשר להתלונן ולהתחרט על שלא תעשה משהו אחד ותהיה מוגבל למשהו אחר כשמודבר ביום כיפור?
כי הרי איך זה ישמע באוזניי אם באמת אטרח להתלונן ולומר-אוף מחר לא אראה את הבחורה שאני אוהב ואת החברים מהעיר כי אי אפשר לנסוע,ואי אפשר לצאת לסרט וכו'.
ובעצם כנגד זה נעמדת האפשרות ,או שמא הברירה היחידה (בהנחה ובחרת לשמור את הלכות יום הכיפורים) וזה להציל את נשמתך,למשך עוד שנה מפני גורל רע.

ואיך זה יראה על גבי המאזניים?
לראות את החברה/לא לראות  למול להציל את נשמתך (אני אצא מנקודת הנחה שאת/ה מאמין/נה בכך שיש להציל את הנשמה וכו',איזה קושי יש בלהיות תקין מבחינת זרמים שקוראים כאן,מחילונים ועד בעליי אמונה ושמירת מצוות)
 

המחשבות קצת לא סדורות,אולי מהעייפות שנסחבת כבר שבועות.
ואולי משום כך נרדמתי ברכבת בדרך ,ואולי משום כך נרדמתי בזמן שאני מחושמל על ידי אלקטרודות.
ואולי,השנה הזאת תבוא עלינו כברכה.

כמו שנאמר, זוהי עת למחילה,לסליחה וחרטה-ויתרה מכך-קבלת אחריות על המעשים ולא לחזור עליהם.


נכתב על ידי סבא איוב השוטה התלוי הפוך , 20/9/2007 19:15   בקטגוריות בלילה...., בתחושה של חורף, מחשבות, מסע, עייף כל-כך, כשיש צורך להגיד משהו, כנות יתרה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




44,050
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , אהבה למוזיקה , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסבא איוב השוטה התלוי הפוך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סבא איוב השוטה התלוי הפוך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)