|
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 10/2007
15 יום נותרו אני מחפש מילים לבטא את התחושות שמלוות אותי במהלך החופשות הקצרות האלה.
ישנם אנשים שמתחננים לכמה ימים של שקט מן האנושות ,ואני חש כאילו הדבר נכפה עליי. אולי משום שהמחשבות שלי בדרך כלל מסתדרות טוב יותר כשישנה מנגינה שנוצרת מדיברו של אדם.
ואולי בגלל שהמסקנות הכי טובות מגיעות בדיוק באמצע האמירה של משפט וההבנה-שהנה זה מה שרציתי לומר כל הזמן הזה ועד עכשיו זה לא בא.
מנסה להיצמד לרגעים בחיי,על מנת לעלות רגעים שמחים,דבר שקל מאוד עבורי מכיוון שחיי הם חיים שכל אחד היה שמח לקבל חלק בהם אם לא אותם לחלוטין. משפחה אוהבת,יכולת לאסוף חברים בכל אשר אפנה. ועדיין,אין דבר יותר קשה לאדם שכמותי להישאר בביתו זמן רב מידי,מכיוון שבשלב מסויים כבר נמאס מללמוד עוד ועוד על העולם ויש רצון לחוות אותו דרך החושים הנהדרים הללו שקיימים בי.
ככל שהזמן נע לקראת היום הולדת שלי אני נעשה יותר ויותר מודאג,תוהה מי יזכור,ומי יטרח באמת. ויותר גרוע,הידיעה הברורה שכבר אי אפשר להישאר פיטר פן לנצח,מתישהו פיטר חייב לעזוב את ארץ שומקום ולעזוב את הילדות והנעורים שכה העריץ וחיי,לטובת התא המשפחתי. הזיכרון העיקרי שלי כפיטר פן נוצר בגלל אחד מהמכתבים שנוי בעבר כתבה לי בימים שעוד כתבנו מכתיבם זה לזו,אני מאמין שבקרוב אשוב ואשתמש בשיטה הזאת,משהו בה היה טוב יותר מאשר השאר.
אני חש שוב את הצורך לכתוב לאותה אחת שאני לא מוצא עדיין.
מחר אני נוסע לבריתה בצפון,ואולי אפילו אצלם משהו מעניין ,מקווה שיהיה רגע טוב שיעשה את הנסיעה של השלוש שעות לטובה יותר
| |
|