כמו בכל יום אני מדבר עם אמי בטלפון בבוקר,מאין הרגל לשאול מה קורה בבית,מה שלומם של בני הבית .

בתום השיחה אני נפרד ממנה בברכת שלום,יום טוב אמא יקרה שלי,שיהיה לך יום מתוק.

והיא נפרדת ממני יום טוב בן יפה שלי.

השיחה מסתיימת,מנתקים בלחיצה על הכפתור של הניתוק.

אני מביט לשמיים,בתחושה של אהבה גדולה,יש לי משפחה מדהימה,באמת מיוחדת במינה.

עם הבעיות והיתרונות שבחיים לא הייתי מחליף.

לפעמים אני חש בלב מאין כאב חזק שכזה,שגורם לי לחשוב בהתחלה שמשהו השתבש בגוף שלי.

וכשהזמן עובר והתחושה נותרת אני מבין שזוהי התפרצות של רגש חזק.

העיניים נעשות לכלוכיות,רטובות שכאלה כמו לפני בכי.

אומר תפילת הודיה לבורא.

שהרי אין שום ספק בקיומו של אחד שכזה לפי כל המקרים שקרו בעבורי.

שולח הודעה לאחי הגדול:

"אח יקר שלי,שבתי קצת ורציתי לידע אותך שאני מאושר שאתה אחי,ושיש לנו משפחה מדהימה שכזו.יום טוב שיהיה לך.

ההודעה שקיבלתי הייתה :

"תפסיק עם הסמים XXX,אבל גם אני אוהב אותך ואת המשפחה היפה שלנו.

כנראה שאי אפשר להראות האהבה בלא להיחשב לדפוק.

אבל בעצם,לי לא איכפת